השבוע גיליתי על עצמי משהו חשוב:

חשבתי שאני לא יודע להתמודד או שקשה לי להתמודד עם לחצים, עם אנשים זרים וכמובן עם מצבי רוח רעים או דיכאונות.

בינתיים הכל נכון, אלא שגיליתי שאני גם לא יודע להתמודד עם מצבי רוח טובים בצורה סבירה.

לרוב כשאני במצב רוח טוב, אני או במין טירוף כמו שכתבתי עליו אתמול, שמכלה את האנרגיות הפנימיות שלי ומשאיר אותי מנותק מאוד ממה שקורה סביבי, ובאופן עקרוני מזמין דיכאון שיבוא אחר כך. הוא גם גורר עייפות מאוד גדולה.

או שאני נהיה שחצן ויהיר. בוקר יום ראשון היה בוקר נפלא. הגעתי מוקדם לאוניברסיטה, כי היה בוחן. התחבורה הציבורית תקתקה, הגעתי לאוניברסיטה ממש מוקדם, וכשחלפתי בשער הבנתי כמה אני שמח לחזור לאוניברסיטה. הסתובבתי קצת בגן הבוטני כי היה לי זמן, כשהתקרבתי לאיזור הבחינה פגשתי אנשים מהתואר שמאוד שמחתי לראות, ובאופן כללי מצב הרוח היה מרומם. אז מה לא בסדר?

שזה הכניס אותי להיבריס. במקרה הזה דיקלמתי באוזני חברי שזה "בוחן 100". הכל קל ופשוט והכל נפלא. מרוב שהייתי יהיר, לא העליתי בדעתי, למשל, להשיג מחשבון לבוחן בכלכלה. אחר כך התרסקתי קצת לקרקע המציאות כשהבנתי שאני לא סופרמן וגם אני בבוחן נלחץ מעט ונעשה פחות בטוח בחישובים שלי- מה שמוביל אותי לטעויות (את החומר אני מבין ממש ממש טוב אבל לא אקבל 100 בבוחן). 

בדיעבד, מסתבר שגם הלחצתי מישהי. היא אמרה לי: "כל הזמן הדהד לי בראש הקול שלך שאומר שזה 'בוחן 100' וזה הלחיץ אותי". 

אז גם כשאני במצב רוח טוב אני עלול, בגלל השחצנות המתפרצת, לפגוע באנשים אחרים. 

כמובן שזה גורם לאדישות שאני שרוי בה רוב הזמן להיות מאוד הגיונית. אם אתה לא יודע להתמודד עם דברים רעים או טובים, אתה תחתור למקום (טוב או לא טוב) באמצע. לאיזו ברירת מחדל שלא מחייבת אותך בכלום. 

האתגר הוא כמובן ללמוד להתמודד. ללמוד לשלוט ברגשות ובמחשבות. פעם אגב הייתי ברמה קצת יותר גבוהה בזה מאשר הרמה שלי כיום.

כיום אני כמעט חסר אונים במשך רוב הזמן מול הדברים האלה. אני תזזיתי במחשבות שלי, אני מאבד הרבה מאוד אנרגיה על סיבובי סרק של המנוע המוחי שלי, הרגשות שלי גוררים אותי לאדישות ועייפות בכל מקרה. וקשה לי מאוד לשלוט בזה, וגם לאחרונה יותר קשה לי להכתיב לעצמי את הנסיבות כך שאשתחרר מזה קצת. אני לרוב נוטה לוותר על יציאות בערב, למשל. נוטה להסתגר, להימנע מאנשים, להימנע משיתופי פעולה.

פועל תחת התכתיבים הרגשיים האדישים והבדלניים שלי. זה מעגל שקשה לי לשבור, וגם כשאני מצליח אני מתקשה לעשות את זה לאורך זמן. יש פה סט שלם של רגשות ודפוסי התנהגות נגזרים שצריך ללמוד לשנות מלמעלה (דפוסים) או למטה (רגשות) או בשיטה משולבת. שוב, כרגע אני מאוד מאוד רחוק מזה, ועסוק בלגרום לעצמי לא להיכנס לדכאונות פטאליים. בינתיים עובד לא רע. נראה לי שכבר שבועיים לא הייתי בדיכאון, וכמו שזה נראה אני מחזיק מעמד. כמובן שיש לזה מחיר- אני לא מטפל בדברים שאני צריך לטפל בהם, לא לומד כמו שצריך, לא חברתי ומתקשר, הכל כי בוחר באדישות, בוחר בביניים. בוחר לא להתמודד כדי לא לקחת סיכון. אבל כרגע זה מה שיש. מכאן צריך להתקדם.

חג חנוכה שמח.