מה איתך?

אחריי לילה של דאגות וחוסר שינה... רק כמה דברים שאני חייב להגיד... בקשר לפ'...

אני מצטער על חוסר הביטחון וכל זה... ואולי אני חי בסרט... אבל נשבע לך, אני מרגיש שאם פ' היה מחליט להיות הומו הייתם נעשים זוג בתוך רגע... כאילו, אין לי ממש מקום לידך כשאתה כל כך מתלהב ממנו וכל כך מאושר ממנו... ופעם היית מתלהב ממנו ממש ממש הרבה, עד שביקשתי שתפסיק... היית מתלהב ממנו ומגן עליו... אבל עליי לא היית מגן לידו... ממנו ביקשת יותר סבלנות כלפיי??? הא!? אבל אותי שיגעת עם זה שהוא החבר הכי טוב שלך... הוא חבר ממש טוב... אדם שאתה ממש אוהב... שאני אמור לקבל אותו... כמו שבחור מתלהב ממישהו שהוא ממש דלוק עליו... אז תגיד לי עכשיו ש"זה לא אפשרי... וזה לא ככה..." אבל אתה בטוח שזה לא מה שאתה רוצה? תשאל את עצמך... אתה באמת לא היית רוצה להיות עכשיו החבר שלו??? זה פשוט כתוב לך על המצח! עובדה שעכשיו אני יודע שלא רק לי זה מציק, וגם על הקשר שלו זה יושב... ואני? מה אני בעצם? מישהו כדי שלא תהייה לבד כי אתה לא יכול להיות איתו???
אבל ראסמי... עזוב, אתם כבר מתנהגים כמעט כמו זוג נשוי... תתאפסו על עצמכם זוג טיפשים... תתחילו לקבל החלטות... לכו, תהיו ביחד... זה הדבר הכי הוגן כלפיי כולם...

אתמול כשהתקשרת אליי ואמרת שיש לך משהו להגיד, הייתי כל כך בטוח שאשמע עכשיו שעשיתם משהו... באתי לצעוק "ידעתי"... הידיים שלי רעדו כשעישנתי בעצבנות את הסיגרייה ההיא בזמן שחיכיתי שתגיד לי מה העניין...

אני זוכר כשבפעם הראשונה שהייתי אצלך בבית... אמרתי אז לך שאתה החבר הכי טוב שלי... ושתקת על זה... אז הבנתי לי ש:"פ' זה החבר הכי טוב שלו ואני יודע את זה... אני הרי רגיל לדברים כאלה, ממילא לא היה לי ולא יהיה לי משהו כזה, מה אני מתעצבן בכלל?" והעברתי את זה בסבבה... הייתי רגיל לדברים כאלה וזה כבר לא היה מפריע לי... זה היה נורמאלי, עד כמה שאפשר לקרוא לזה "נורמאלי"... חוץ מהעובדה שהבנתי שאין לי בכלל טעם לנסות להידחף בין שניכם... וגם לא התכוונתי לעשות את זה...
ובערך תמיד כשהיינו כולנו יחד זה הוכח לי, שאני סתם נדחף... זאת נוסחה הכי פשוטה בעולם: כשיש אותו = אני לא שייך. מעניין אגב, שזה לא הפוף ככה... כמו שזה אמור להיות... אני לא הייתי אמור להילחם על תשומת הלב שלך לידו... אתה רק יושב וכולך מרוכז בו לגמריי... ואני צריך לעשות את עצמי מסכן או עצוב כדי שתסתכל עליי או שתזכר בקיומי!? להיכנס לתוך שיחה בינכם היה בכלל בלתי אפשרי... פשוט הייתי יושב בשקט וצופה בכם מדברים... זה היה כאילו באתם לאשדוד, עשיתם מעשה צדקה שלקחתם אותי איתכם לאנשהו וחזרתם מאושרים הבייתה אחרי ערב חביב במיוחד לשניכם... פשוט מגעיל...
אני זוכר איך ביומולדת שלו הוא אמר לי בצורה כל כך "חביבה" שאני מפריע לך לדבר איתו בשקט... ואני ממש מצטער ששתקתי ולא אמרתי לו על זה כלום... וגם אתה שתקת ולא אמרת כלום. איפה היה אז החבר שלי? אז לסמוך עליך? נייטראלי עלק...
ולא, זה ממש לא, ל-א בסדר שהשארת אותי לבד בשולחן אז בפטרה כדי ללכת לדבר איתו בצד... אני החבר שלך, הייתי, לא איזה אחד מהחברים הסטרייטים השיכורים האלכוהליסטים שלך... או איזה דייט חד פעמי שאפשר לזרוק... את החבר שלך השארת בשולחן ללכת לדבר איתו בצד... מה? לא נתת לי להרגיש מספיק לא שייך? חבל שלא קמתי והלכתי...  אין לי מילים לתאר את מה שחשבתי אז... ועוד על מה הלכתם לדבר? שאתם הולכים לשים אותי בבית וללכת לשחק סנוקר? לא היה נעים לו להגיד לידי שמשעמם לו, הא? ואחרי זה הוא עוד מופתע מיחס רע שלי כלפיו... וכלפיך... אין... פשוט מגעיל... אתה לא נגעל מעצמך אחריי דברים כאלה!?

אז חברים ההככככייי טובים או לא, לכל דבר יש זמן ומקום! ובהחלט אין לי לא זמן ולא מקום בפגישות שלי איתך בשבילו. אני את החבר שלי, את האהבה שלי, לא חולק. זה משהו שלא הוגן לבקש.
כמו שכשנכנסת לקשר איתי, נהייתה בן הזוג שלי, ולא של האנשים שסביבי, לא של החברים שלי... אני ממש ממש ממש ממש ממממממממפאקינג-ממממממששש לא רציתי את פ' שלך בקשר שלי! ואתה לא הפסקת לדחוף אותו ביננו לתוך הקשר... עוד מהפעם הראשונה שהיית אצלי וטסט אליו חזרה... אתה מבין? זה דברים שאני לא מצליח לשכוח... אני מחפש בכוח סיבות שיעשו את זה הגיוניות... ואני לא מוצא כלום, וגם אתה לא...
חברים זה חברים ובני זוג זה בני זוג. ואתה, אין לך בכלל מושג מה ההבדל!? אז תגיד את זה כבר... היית מת להיות איתו... נכון? ככה אתה מתנהג... כמו ילדה בת 12 שרודפת אחריי איזה חתיך שרואה במסדרון בבית הספר אבל מפחדת לשאול אותו אם בא לו לצאת איתה... תתאפס על עצמך ותסתכל עליך מהצד... את הקשר דפקת לעצמך... בי פגעת... והוא לא שווה לי שאני אפגע... כמה שהוא חשוב לך הא...