ואני בסדר. באמת.
כי 21 זה בגרות. זה בשלות. זה ניסיון. זה מרגיש נכון. זה הרבה יותר רגוע ויציב. זה להבין מה אני באמת רוצה ולדעת כמה דברים אני לא יודעת. ואני רוצה לדעת. זה להיות מסוגלת להכיל את העולם, ולהשלים עם הטוב והרע שקיים בו. ולהשלים עם מי שאני. זה ימים ולילות של גלים, של להיות למעלה ובין רגע ליפול לתהום עמוקה, ואז למשוך את עצמי בחזרה למעלה. זה להמשיך לחלום, חלומות מלאי תוכן ויכולת הגשמה, כי עכשיו אני יכולה, כי אני יודעת, כי למדתי, כי התנסיתי וחוויתי. ועדיין לא ראיתי כלום.
21 זה גדול קטן. כזה שמאפשר ללמוד מטעויות ממבט לאחור ולתת לעצמך את ההזדמנות ליישם את מה שלמדת במבט קדימה.
ה-21 שלי זה משפחה, חברים, צבא ו, הוא, אני מקווה.
מי צריך יותר?