קורים כל כך הרבה דברים טובים, שאני מפחדת לדבר עליהם. להעלות אותם על איזה שהו כתב. כאילו ברגע שהם יצאו לאור הם יברחו. כמו שכל תכנית שאי פעם היתה לי ברחה לאלף עזאזל והשאירה אותי להתמודד עם העצמי המתפורר שלי.
אז אני לא מעלה שום דבר בכתב. אני מפחדת אפילו להגיד את זה בקול רם.
אין לי כח לאסוף שוב מהתחלה את החתיכות של עצמי.
-
אז תפסתי את הביצים והנחתי אותן על השולחן.
נהגתי בפעם הראשונה בחיי בלי מורה הנהיגה שלי. הייתי עם רכב מלא באנשים שאני אוהבת, שחשובים לי ושהדריכו אותי כל הדרך ותמכו בי כשהייתי על 120 וכמעט התפוצץ לי הלב משמחה ופחד.
אני לומדת להיות נחמדה עם גבולות בעבודה. הם לומדים לאט לאט לא להתעסק איתי יותר מדי, ולא לעצבן אותי בשום צורה ו\או דרך.
הדירה החדשה נהדרת. התחלתי לתלות חלק מהתמונות שלי. החדר שלי מהמם והמקלחת מרווחת ויש מלא בירה במקרר, מה עוד צריך?!
חזרתי לחייך ולצחוק. לשמוע מוסיקה ולקרוא.
אני מעשנת פחות.
אני מבינה שרכב יהיה רק עוד שלושה חודשים, זה קצת מתסכל כי אני רוצה שהוא יבוא יותר מוקדם. אבל הי, בהתחשב בעובדה שכל החלומות והתכניות שהיו לי בחמשת השנים האחרונות ירדו לטמיון כ"כ עמוק אני לא נוברת בנושא, אלא פשוט נותנת לו לחיות.
אני לאט לאט אוספת את החתיכות הפזורות של העצמי שהתרסק לפני כמה חודשים.
אני חוזרת לעצמי לאט לאט.
בלי יותר מדי ציפיות. בלי יותר מדי תכניות. אני פוסעת עקב-אחרי-אגודל ומקווה לטוב.
*אנחת רווחה*.
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
כינוי:
The Shadow Of The Wind.