טוב, העניינים עם מיכל מסתבכים ויש צרות בממלכת דנמרק.

הייתי יותר מדי כמו ידיד כל כך הרבה זמן שהיה לי קשה  to get physical איתה. אולי פחדים, חששות הכל ביחד.

מה שבטוח יצאתי נקניק.

וחוץ מעוד נשיקה בסוף ערב לא לקחתי את זה קדימה למרות שהיא שידרה שהיא רוצה (בדרכן המטורפות והלא מובנת עד לבדיעבד של בחורות). עכשיו באמת שאני מת להיות איתה לאהוב אותה ללטף אותה ולהרגיש אותה.

אני מת שנהיה ביחד, בלי שום מתח, ללא דיסטאנס מיני ככה שמחים רגועים מאושרים.

ההרגשה כשאני איתה זה שלמרות שהיו לי הרבה בנות, הרוב סטוצים, חברה אחת. הרגשתי אל כל אחת כל מיני רגשות, ואהבתי את חלקן ומחלקן לא יצא כלום. אבל תמיד אמרתי לעצמי בלב, ש

לא משנה עם מי אני אהיה, כמה יפה היא תראה או כמה מצחיקה או כמה כוסית

אני אדע שהחצי השני שלי זו מיכל. כי אני יודע את זה פשוט וכי אני דלוק עליה מאז שראיתי אותה פעם ראשונה.

בשיחה היא דברה שניסינו ושזה לא זורם (בגללי!) ושקשה לה לראות אותנו כחברים ושאולי כדאי שנחזור לאיך שהיינו פעם... שהיא כן מרגישה כלפיי רגשות אבל היא לא יודעת אם אנחנו מתאימים לקשר.

בקיצור היא מפחדת, ואני לא הרגעתי אותה בביטחון

לכן מחר איז מיי רדמשון דיי.

תאחלו לי בהצלחה כי אני הולך בתקווה לסחוף אותה מהרגליים כמו שרק אני יכול :))

אה.. וההבטחה שלי-