לשאוף לנשוף

כמו כל תובנה טובה, גם התובנה הזו הגיחה בעודי מתקלחת. 

זה התחיל בדיון בטוויטר - עוקבת / נעקבת שלי צייצה כמה דברים על העונה הקודמת של משחקי הכס (שנגמרה לפני שנה כמעט, כן?) ומייד מישהי מיהרה לנזוף בה על כך שבציוצים שלה יש המון ספוילרים (לעונה שנגמרה לפני שנה כמעט, כן?). ס', מצידה ציינה שמבחינתה אחרי שעבר כל כך הרבה זמן זה כבר לא נחשב ספוילר, ולדעתה אם כבר עברו שבועיים-שלושה (עברה כמעט שנה, זוכרים?) אפשר לספיילר. בת שיחה אמרה ששבועיים שלושה זה זמן קצר מדי, ובכלל, רצוי לא לספיילר.

דעתי על ספוילרים חד משמעית: שמה עליהם זין. תמיד הייתה לי הרגשה לא נוחה בקשר לצעקני הספוילרים, והדעה שלי התקבעה כשהאזנתי להרצאה של אורסון סקוט קארד שבה הוא גילה את סוף ספרו העתידי. הקהל פרץ בצעקות "ספוילר, ספוילר!" וקארד שאל, "כמה מכם קראו את המשחק של אנדר יותר מפעם אחת?" בערך 80 אחוז הרימו ידיים. "והסוף השתנה בפעם השנייה?". הנקודה הובהרה.

כשאני רואה יצירה שמעוררת בי משהו אני צריכה לדבר עליה - זה חלק ממה שאמנות אמורה לעשות, לעורר אותנו רגשית, לפתוח מקום לדיון. לדברים כאלה קבוצת ההתייחסות שלי היא בעיקר טוויטר. אז כן, פעם אפילו צירפו אותי לקבוצה בשם "spoiler insensitive". כזו אני.

אבל היום במהלך הדיון שמתי לב למשהו מעניין: יש קשר הדוק בין היחס הפסיכי לספוילרים לבין היחס הפסיכי לפוליטיקלי קורקט. בקצוות הלא מאוד הזויים של הפוליטיקלי קורקט אסור להגיד דברים שמעליבים אותי. למה? כי זה מעליב אותי ואסור להעליב אותי. בקצוות הלא מאוד הזויים של דיקטטורת הספוילרים אסור לגלות פרטים על יצירה שעוד לא יצא לי לצפות בה, ולכן, עד שאתפנה לצפות בה, העולם מתבקש לשתוק. 

בשני המקרים עומד יחיד או קבוצת יחידים אינפנטילים עם ידיים על האוזיים וצועקים "לה לה לה לא רוצים לשמוע" כי אסור לפגוע בי, אסור להעליב אותי, אסור לגלות לי. ציפייה מופרכת וילדותית שהחברה תתאים את עצמה לגמרי אלינו, כי ככה מגיע לנו. 

בשני המקרים, אין לי בעיה להתחשב במידה סבירה. אבל לעוות את המציאות, או לסתום את הפה כי מישהו אמור להעלב, או לא לדבר על משהו כי מישהו אחר טרם התפנה? לא, לא נראה לי. התוצאה של הדברים היא  דיון שטוח שלא מגיע לשום מקום; אבל העיקר אף אחד לא נעלב, כי זה מה שחשוב, לא להעליב, לא לגלות. 

איך אני נמנעת מספוילרים כשזה חשוב לי? באופן אקטיבי ומודע. הייתם צריכים לראות את הפליקלקים שעשיתי כדי לא לגלות עם הארי פוטר מת או לא, ואו, זה היה קשה. ספוילר: לא מת.