נהגתי מנקודה לנקודה, ופתאום נזכרתי שע', האקס שבגללו בכלל התחלתי לכתוב פה, היה כותב שירים מאוד יפים. מעבר לשירים היפים, הוא מנגן על פסנתר ושר. עכשיו ע' הוא כבר איש רציני, אב לשניים, עם אישה מהממת ותפקיד בכיר. לא יודעת אם הוא עדיין כותב, מנגן ושר, כי החיים.
לא ברור למה נזכרתי בזה, אבל באותו רגע פתאום הרגשתי צער - כי יכול להיות שהוא ויתר על חלק כל כך משמעותי בחיים שלו (ויכול להיות שלא, אין לי מושג) שנייה אחר כך, הבנתי שאני בדיוק באותו מצב. נכון שאני פחות ברוכת כשרונות - אני לא כותבת שירה, לא שרה, לא מנגנת, אני, צר עולמי, אבל ממש.
השנים האחרונות היו לחוצות - לא פשוט להיות אמא, גננת וכל השיט הזה.
בחזית המקצועית, שנתיים הייתי גננת משלימה. עבדתי בשדרות והתאהבתי בעיר. עזבתי את שדרות כי קצת רחוק לי וקשה לעבוד עד ארבע, ולמרבה השמחה וההתרגשות קיבלתי ניהול גן משלי. זה גן חדש חדש באשקלון, כה חדש שעוד לא גמור - בינתיים יש שם מבנה ריק וכולי תקווה שעד ה-1.9 יהיה שם כל מה שצריך כדי לקבל את פניהם של 28 קטנטנים בני שלוש.
בחזית האישית, אין חידושים מרעישים. טליה עוד מעט בת 10. אני אשתדל לא לכתוב עליה הרבה, כי היא כבר קוראת וזכאית לפרטיות, אינעל העולם. הללי אוטוטו בת חמש, ואני אוטוטו בת 46, שזה ממש מפחיד.
טוב, כעת עליי ללכת לעבוד. נראה, אולי אמשיך אחר כך.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
