לשאוף לנשוף

אתמול חטפתי נזיפה, אוהבת, אבל נזיפה, מחברה, שאני מצייצת יותר מדי על סקס, וזה עלול ליצור רושם לא נכון. הסביבה, הסביבה. 

כמובן שמייד לקחתי את זה לתשומת לבי והרגשתי מאוד נזופה. אהובה, אך נזופה.

זה נוסף למישהו שאמר שהתקף המיניות שלי על סף גיל הבלות לא הולם. איני הולמת. אני מטרד סביבתי. 

פתאום היום התעוררתי בזעם. מהסוג הטוב. 

פאק איט, אני בת 46, למי אכפת איזה רושם אני יוצרת? אז מישהו יחשוב שאני שרמוטה מזדיינת? ואו. איזה באסה. 

שנים שנים שנים, לפני הכול, התייסרתי עם זה. בדימוי העצמי שלי הייתי השרלילה המסכנה שאף אחד לא רוצה להישאר איתה, זאת שבאים ומזיינים והולכים וחוזרים. זה היה הנארטיב שלי במשך שנים. דפוקה שלא מצליחה לבנות זוגיות. 
הנארטיב מתחיל להשתנות. אני מבינה איך חלק גדול מהבחירות היה כדי לשמר את העצמאות שלי, והסבל היה כדי לשלם את המחיר החברתי, אני ממש רוצה, פשוט לא יוצא. 

גמרתי להתנצל. 

מי שכתבה את הטקסט הזה כבר לא אתנו יותר.