לשאוף לנשוף

גמרתי לקרוא את "הספר אשר לאמי" של אלבר כהן. הספר הוא כולו מכתב אהבה של גבר לאמו, שבו הוא מתרפק על אהבתה, כל מה שהיא עשתה בשבילו, האושר שהוא גרם לה.  עוד לא החלטתי אם אהבתי את הספר או לא. התרגום (של ניצה בן-ארי הנערצת) נפלא, מאוד שירי ופואטי, בלי להעיק, אבל... לא יודעת, באמת שלא, שווה קריאה, כן.

יכול להיות שבאהבה בין אמהות ובניהן יש שלמות שלא יכולה לחזור על עצמה? אינטימיות שלא קיימת באהבות אחרות? ברור שאמהות אוהבות גם את בנותיהן, אבל באהבה הזו תמיד יהיה משהו מאוד טעון, ואין ספק שאבות אוהבים את בניהם, אבל נראה לי שביחס בין אב ובנו אין את העניין המוזר הזה של פלא הבריאה, כאילו ברור להם שהם, כגברים, יכולים לברוא גברים. ומה בין אבות לבנותיהם? כן, הן נסיכות, אבל הן נסיכות של סופי שבוע בעיקר, והאהבה שם יותר תלויה בכך שהבת תתנהג כיאות, כמו כן, בד"כ נעדרת שם האינטימיות שנובעת מטיפול יומיומי צמוד (ברוב המקרים).

אמו של אלבר חיה לגמרי דרך בנה, שמחתו שמחתה, כאבו כאבה, אין לה טענות או דרישות וכל מעשיו קדושים בעיניה. גם האהבה של אמו של רומאן גארי לבנה הייתה כזו. הם באמת נאהבו כך, או דמיינו את האהבה הזו אחרי שהתמודדו עם אהבתן הפגומה של בנות זוג? האם אהבה כל כך חובקת היא תוצר של תקופה שבה נשים חיו באמצעות בניהן? (כי מה היה לבנותיהן להציע, מלבד אותו גורל כשלהן?). האם גבר שחווה אהבה כזו בילדותו בעצם עזב בבגרותו את גן העדן?

בזמן האחרון אני קוראת על גברים שמחפשים אישה "תמימה", "טהורה", "ביישנית", אני אומרת, למה להיות PC? אל תתביישו להגיד שאתם מחפשים "מפגרת", זה בסדר, באמת.

מרגיז אותי: אלה הנשים שנבחרו לקמפיין הנשים האמיתיות של dove בארה"ב:

אלה הנשים שנבחרו לקמפיין בארץ:

אז נכון, אף אחת מהן אינה מידה 36-34, וואלה, ולא עשו להן פוטושופ רצחני, אבל אף אחת מהן לא קרובה אפילו ללהיות מלאה, שלא לדבר על שמנמנה, שלא לדבר, חו"ח, על שמנה ממש. רוצים קמפיין עם נשים אמיתיות? אל תבחרו נשים שאולי לובשות מידה 40, רק כי הן בגובה 180 ס"מ. אולי הגיע הזמן לחפש נשים שנראות נפלא גם במידה, נגיד, 44?

על יותר ממידה 44 אני אשכרה לא מעזה לחלום.

והנה לינק (באדיבות הט') לאתר המדהים שלהם. אוח, ככה אני רוצה, אפשרות לאהוב את עצמי as is