לשאוף לנשוף

יהירות

אחד הזכרונות החזקים של אמא שלי מאמא שלה, היה לראות אותה יושבת במטבח, באמצע הבוקר, במנוחה מהבישול (רק אוכל טרי, שנקנה ובושל באותו יום, תוך התחשבות בהפרעות האכילה של כל בני הבית. דוד שלי, למשל, אכל רק עגבניות שהיו עדיין קצת ירוקות). באותה מנוחה היא הייתה מכינה לעצמה תה, ומסתכלת לעצמה על הידיים, מלטפת אותן, כאילו מנסה לנחש למי שייכות כפות הידיים המוכתמות, הזקנות האלה.

כשאמא שלי מספרת, שוב ושוב, את הסיפור, כולל הקטע עם העגבניות, היא מסתכלת לעצמה על כפות הידיים, שגם הן כבר מזדקנות, מתכסות כתמי גיל. ואני? מסתכלת על שלי, שעדיין צחורות לגמרי, ורידים תכלכלים עוברים בהן, וחושבת – מתישהו אני אשב עם הבת שלי, ואספר לה על סבתא רבא בארגנטינה, ועל סבתא בישראל, ועל אמא, שראו איך הזמן נחרת להן בכפות הידיים?

געגוע

ערמומי, אמרנו? בא לו, כאילו מתוך הכלום. כשאני רואה אותו עולה מולי במסנג'ר, אין לי צורך להגיד לו שלום, לא מתוך כעס, אלא כי נגמרו המילים.

פתחתי ספר, נפל מתוכו דף. בדף היו שמות של קיבוצים בסביבה, וטלפונים: אור הנר, ניר עם, גברעם, ברור-חיל, רוחמה, יד מרדכי. בכולם חיפשנו דירות, רצוי דירת שלושה חדרים, שיהיה גם חדר עבודה, ומקום למחשב נורמלי.

בערב אמא ביקשה שאוציא כביסה מהמייבש. בדרך כלל היא דוגלת בייבוש טבעי, הוא לעומת זאת, סירב ללבוש בגדים שיובשו באוויר, טען שהם פחות נעימים. כשפתחתי את המכונה תקף אותי הריח האופייני הזה, של בגדים חמים, ומרכך, והריח הזה החזיר אותי לדירה זעירה, לכביסה חמימה, שמייד תקופל ותוכנס לארון. שלנו.

צחוק

לפני כמה ימים התחיל אתי מישהו באייסיק. היה נחמד, פלרטוט מתון (ובטח 48 חושב לעצמו, "כמה מוזר, שהיא תפלרטט?"), טיפה לוחצני מדי מצידו, אבל אני כבר הרבה זמן משחקת כאן, אין עם זה בעיה. אחרי כארבעה ימים הוא נזכר לספר שהוא נשוי. אין לי הרבה כללים שאני מקפידה לעמוד בהם, ואחד היחידים הוא שאני לא יוצרת שום קשר עם גברים נשואים. לא מפלרטטת, לא מצחקקת, לא מרמזת. לא, לא קשור לסיסטרהוד. קשור לידיעה הברורה שזה יגמר בבכי, ובחיים יש מספיק מקום לבכי גם בלי שיזמינו אותו.

הסברתי למר נשוי שהוא פסול לעדות, והוא ניסה להבהיר לי שאני מגבילה את עצמי ביותר מדי חוקים, או יה.

אתמול הוא שוב פנה אלי, שאל אם יכול לשאול שאלה חצופה. אני אוהבת שאלות חצופות. "תראי, תשמעי, אל תעלבי, אבל נוצר אצלי הרושם, מקריאת הבלוג, שאת בקטע של נשים, זה נכון?"

אני עדיין מוקסמת מהאופן בו אנשים יכולים לקרוא בכל מקום בדיוק מה שהם רצו לקרוא מלכתחילה.