לשאוף לנשוף

השכנים שלנו, לא השכנים בדו, אלא השכנים מהצד השני, שהחיים שלהם פונים בדיוק לחלון שלי, הם משפחת מועלם (שם בדוי, שומר על הניחוח המקורי). משפחת מועלם הם מה שקוראין בעיתונאית מסורתית "משפחה חמה". אבא, אמא, חמישה ילדים בגילים שבין שבע ל-27. ככה, מסורתיים בערך, הולכים לבית-כנסת ביום שישי, מעשנים סיגריה בדרך חזרה. הבן הבכור, הידוע בכינוי "בעלי" אפילו התחזק הרבה לאחרונה, והוא מרביץ בכולם (כשאני כותבת "מרביץ" אני מתכוונת בדיוק לזה) תורה.

מותק של בחור בעלי, כשרק עברתי לגור בדירה הוא תקף אותי במסכת בלתי נסבלת של הטרדות (לא ממש הפריע לו שהוא נשוי ואישתו בהריון) ברמה זו או אחרת של אגרסיביות, כשהשיא היה שהוא זינק כפנתר מעל הגדר שהפרידה בין שני הבתים, (אחר כך הגדר הוגבהה) הרים אותי בזרועותיו והתכוון לשאת אותי לביתי, ממש כמו איש מערות... ההטרדות נפסקו רק כשהמלכה האם איימה עליו שהיא תפנה למשטרה ולאשתו, שהייתה פעם מועמדת לתחרות מלכת היופי, דבר שקשה להבחין בו כיום. לדעתי הוא פחד מאשתו יותר מאשר מהמשטרה.

אני חושבת שמשפחת מועלם לא הייתה מטרידה אותי כלל, לולא הנטייה המדהימה שלהם להרעיש כמו מטורפים בכל בוקר. אני משוכנעת שכנוע עמוק שלאף אחד מבני המשפחה אין שם – הם קוראים אחד לשני רק בשמות כמו "מטומטם", "מפגר", "בת-זונה" ו-"ימח שמך", והכל בצעקות אימים. עד היום אני מזדעזעת לזכר אותו בוקר בו הבעל האוהב קרא לאישתו, יונתו, תמתו, "יאבתזונה פרה מזדיינתבתחת!". אני עד היום תוהה, כאילו, אם הפרה מזדיינת בתחת, סביר להניח שלבעלה יש קשר לעניין, לא?

היום בבוקר משפחת מועלם הייתה מלאת חיים יותר מאשר כרגיל, לצעקות הרגילות הצטרפו גם חבטות שטיחים וניעור מזרונים. באחת ההתנמנמויות שלי חלמתי שאני לוקחת רובה ציד, נכנסת אליהם הביתה, יורה בכולם, ואז חוזרת לישון בשלווה.

לא נורא צ'כובי מצידי?