לשאוף לנשוף

היום, ברחוב, אישה בהריון, בטן של חודש שמיני בערך, פונה בזעם לגבר שבלצידה וצועקת עליו, "אז מה, אתה אומר שהשמנתי?!"

עד עכשיו אני תוהה איך הוא יצליח לצאת מזה.

יש לנו בחנות שני עובדים אתיופים, ושלשום התחיל לעבוד עובד אתיופי שלישי, שנראה בדיוק כמו העובד הראשון, רק נמוך ממנו. הדחף הראשוני שלי היה לשאול אותו אם הוא אח של מני, אבל אז חשבתי שאם הוא לא אח של מני אני אצא גזענית שחושבת שכל הכושים נראים אותו דבר. לא שאלתי.

אכן, אח של מני.

לפני שבועיים, אבן גבירול, אישה בת שמונים בערך, מטופחת להפליא, לבושה יפה, עם פן תכלכל מקופד ונעלי עקב נאות ישבה ועישנה סיגריה.

מצחיק כמה חיבה אפשר לרחוש למישהי שלא מכירים בכלל.

בחנות, עשיתי חשבון חשבון לאישה שנראית כאילו החיים עברו עליה עם מכבש, ואז עשו רוורס ונסעו עליה שוב, כדי לוודא שהמלאכה הושלמה. פתאום שעטה לתוך החנות איזו אלילה בלונדינית, בת ארבעים כזה, בשמלה אלגנטית ועקבי סטילטו. האישה שהחיים דרסו אותה הסתכלה בי ואמרה, "ראית איזה יפה היא?"

מה שאותי העציב זה שלא הייתה שום קנאה בקול שלה. מבחינתה האישה הזו יכולה הייתה להיות יצור מרהיב מכוכב אחר, כאילו הן שייכות לזנים שונים לגמרי.

עדיין בחנות, איש התעקש שאני אמכור לו חולצה של 13 שקלים ב-10 שקלים. אמרתי לו שאני לא יכולה, כי אלה פירמות אחרות, ומכאן המחיר השונה, ושכן, החולצה של 13 שקלים באיכות טובה יותר (טריקו באיכות חלומית, אם יותר לי, כבר שנים לא היה בארץ טריקו באיכות כזו). הוא סירב לשלם יותר, ואני סירבתי לעשות לו הנחה, הוא טען שלילד שלו מגיע את הטוב ביותר, ואני טענתי שעל איכות נהוג לשלם.

בסוף לקח את הטריקו הזול. כנראה לילד מגיע הטוב ביותר, עד שזה מגיע להפרש של 3 שקלים. עד כאן, ברור?

אה, והנה, בשחור החדש אני גם יועצת טיפוח, כדאי למתולתלות לקרוא את זה!