כמו כל כדור שלג, גם זה התחיל בצורה מינורית - כוויה קטנה, קטנטנה ממש, בזווית השמאלית של השפתיים, שנגרמה מנגיסה נלהבת מדי בפיתה עם זעתר חמה מדי. זה לא היה נעים, אבל זה לא מנע ממני לבלוס את כל הפיתה עם זעתר, ואז את אחותה (בפעם הבאה שאני אתלונן למה אני לא יורדת במשקל, זה למה).
בלי קשר לפיתה עם זעתר, סשן הצילומים הלוהט שלי הוכיח לי מעל לכל צל של ספק שמה שאני עד עכשיו התעקשתי לקרוא לו "נמשים" הפך, אלוהים יודע איך, ל"כתמי שמש", מה שמייד העלה את הצורך הדוחק בפילינג. במקרה לאמא שלי יש קרם פילינג מיוחד, על בסיס רטין A שהכינה לה הרוקחת בשור-טבצ'ניק, ומה יותר הגיוני מאשר להשתמש בקרם פנים של אמא שלי?
ובכן, מרחתי, הלכתי לישון ואני שמחה להודיע שבבוקר התעוררתי כתומה. אפשר לקרוא לזה כתום התנתקות, כתום תפוז או כתום קינלי, זה בסדר מבחינתי. אה, וזה גם נורא שרף. יכול להיות שלמרוח קרם פנים שהוכן במיוחד בשביל אישה בת 60 שנחשפת הרבה לשמש על עור בן 35 שלא רואה שמש בכלל לא היה כזה רעיון טוב, לא, כנראה שלא.
אתמול לקחתי את פרצופי הכתום, שפתי הכווייה ומכונתי (חכו, זה כבר בא!) ונסענו לתל אביב. שם ראיתי סרט וחזיתי בדירתם החדשה של זוגתי ובן זוגה, דירה מקסימה לחלוטין, שממוקמת ברחוב הכי שווה בתל אביב עם הנוף הכי יפה בתל אביב .
אחר כך, למרות שממש לא התחשק לי, נסעתי לר"ג לקחת איזה מאמר מאחי. בחזור התכוונתי לפגוש את כל שבט וישנה שבדיוק שהה באשקלון, אבל אז מכונית אחת עצרה עצירת חירום, זו שאחריה בלמה ממש ממש קרוב אליה, זו שמאחוריה בלמה ממש ממש ממש קרוב אליה, וזו שמאחוריה, עצרה ממש ממש ממש ממש ממש ממש קרוב אליה. בתוך הטמבון זה קרוב, נכון?
אני מניחה שלא תתקשו לנחש מי נהגה במכונית שחנתה בתוך הטמבון של המכונית שלפניה. רמז: יש לה פרצוף כתום. חשבתי שבזה זה נגמר, אבל עד עכשיו הצלחתי לתקוע שתי מדפסות לייזר בחנות, אחת מהן מושבתת ולשנייה אני פוחדת להתקרב.
בקיצור, אם מישהו מכיר מכשפה זולה שטובה בהורדת שחור, אני צריכה אחת.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
