כאילו, מצד אחד זה נחמד, כשבאים שכנים, להצביע על הבית בפינה וללחוש "זה הבית של משפחת פ', כן כן, אלה שקראתם עליהם בעיתון."
אבל בעיקרון, החסרונות עולים על היתרונות. בעצם, מעבר לתחושה שאנחנו חיים ממש ליד טוני סופראנו דה לה שמעטה, בלי הסטייל, התבונה או חוש ההומור, זה די לא נעים.
אני לא רוצה לדבר על המנהג המשונה הזה של אחד מבני המשפחה, לצאת בבוקר מהבית ולהשתין ליד העץ שבפינת הרחוב, זה כנראה משהו טריטוריאלי שנהוג בשבטים מסוימים, אבל היום מצאתי את עצמי, אני, מתעמתת עם אחד מנציגי משפחת סופראנו וונאבי והייתי כה אמיצה!
הואשמתי, לגמרי על לא עוול בכפי, שדפקתי לו את האוטו.
עובדה, רשום לו על פתק מספר הרכב שלי, והשכן אמר לו.
צודק, אם זו לא עובדה, אין לי מושג איך עובדה נראית. יש לו פתק! כאילו, דה?
איכשהו התפתח דיון ארוך ומשמים שאפשר לסכם אותו ב"דפקת לי את האוטו" "לא נכון", שבסופו הוא פרש מכאן בזעם ומלמל "אני כבר יודע איך לטפל בזה!" אממה, בדיקה קצרה של צוות הבלשיות ר' וא' רביב העלה את הנתון המדהים שבזמן שהאוטו שלי לכאורה דפק את האוטו שלו, האוטו שלי היה לגמרי במוסך, אבל לגמרי.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
