גל משונה של נזיפות על מידת החשיפה שאני נוקטת בה שוטף את הבלוג (שלוש תגובות זה גל, לא?) וזה א-ביסלע מתמיה אותי.
מאז שהתחלתי לכתוב, קודם סיפורים, אח"כ בבננות ואז כאן, תמיד עבדתי על רמות מאוד גבוהות של חשיפה, זו אני.
אני גם אקסיביזיוניסטית, וגם יש כאן החלטה מודעת לגמרי - הכול כתיב ואין בושה. יותר מדי זמן התביישתי, ולבושה הזו היה מחיר די יקר. גם כשאני מנסה לצפות את עצמי בשכבת פורצלן אני משלמת מחיר יקר, וזה אובדן הקשר שלי עם עצמי, וכתוצאה מזה עם הסביבה.
אם למישהו (מישהי, האמת, כל הנוזפות היו נשים) יש בעייה, או החשיפה מביכה אותה, או זה לא נעים לה, תחסכו ממני את הצקצוקים. כאילו, אני לא אגיד לכן להפסיק לקרוא, כי בטח נורא נעים לכן לצקצק ואז לשאול, "איך היא לא מתביישת לכתוב שהיא עשתה ככה וככה ואז גם אוננה? אויה!" אבל רבאק, קצת כבוד למערכת היחסים כאן, אני חושפת כי אני רוצה, ואתן שותקות, כי פשוט לא מנומס להעיר על זה.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
