במוסף האחרון של הארץ (שהיה ממש מעולה, אבל ממש, כיפאק היי לניר בכר!) התפרסמה כתבה על רוני פורר, בעל גלריית "גלוקונדה", שאם לא שמעתם עליו או על הגלריה לא קרה שום דבר נורא, אתם פשוט לא מספיק אריסטוקרטים ואין לכם מספיק כסף, אין מה לעשות, החיים קשים, והכתבה היא מסוג הכתבות שאמורות לגרום לנו להרגיש שגם אנשים עם המון כסף הם מסכנים, ובעצם לא כל כך רע לנו, סבבה.
והנה, היום, יום רביעי, חמישה ימים - אני יודעת שזה חמישה כי ספרתי עם האצבעות - לאחר הכתבה במוסף התפרסמה כתבה נוספת, על מעבר הגלריה למשכנה החדש. כנראה אני לא חלק מעולם האמנות אז אני לא יכולה להבין כמה זה חשוב, מה שאני רוצה לדעת זה בתחת של מי הלשון של פורר תקועה כדי לקבל חשיפה כזאת. משהו בהחלט מסריח כאן.
דבר משמח הוא הנזיפה של מועצת העיתונות באריאלה אילון (איזה שם מהמם יש לה!) ורונן טל על כתבת האימוץ שלהם. למי שלא זוכר, או לא קרא, הכתבה הייתה כולה סיפור זוועה אחד ענק על כמה ילדים שאומצו בחו"ל דפוקים, איך המונים מהם הם פסיכופטים מופרעים, וכמה ההורים שאימצו מתחרטים על זה. הכתבה הייתה מזעזעת, ואני בטוחה שהיא הפחידה כהוגן אנשים ששקלו לאמץ. אז לא, לטענות שלהם אין שום ביסוס, ונכון שלנזיפה אין שיניים, אבל אולי בפעם הבאה יהיה טיפול קצת יותר זהיר בנושא כל כך רגיש.
המון פעמים כשאני רוצה לדעת מה אני חושבת על משהו אני נכנסת לבלוג של הג'ורג'ים. לא תמיד אני מסכימה אתם, אבל הם תמיד יגרמו לי לחשוב ויאירו דברים שלא ידעתי. תקראו, שופכים שם המון אור על דברים שלא נגישים בכלל בתקשורת המיין סטרימית.
ולווט, אל חשש, לא נכנסת לנישה, רק פורקת קצת, יס יס.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
