אני חושבת שמעולם לא הייתי קרובה להגשמת השאיפה שלי להיות סלב, כמו ביום שאחד המלצרים בבית הקפה שלי הזמין אותי למסיבה השנתית שלהם, כמעט פרצתי בבכי, בחיי. ואז עוד שניים מהמלצרים הזמינו אותי, והרגשתי כמו הילדה הכי מקובלת בכיתה, זו דווקא הרגשה די נעימה.
אתמול התלבשתי באופנתיות (תזכורת: פס שחור בעין עושה לי עיני דביבון קטנות, לא לעשות את זה שוב! נכון שאייליינר זה יותר עבודה, אבל זה הרבה יותר מחמיעה אותי), ארזתי את גיסתי המהממת, והלכנו לרקוד. ויי, כמה חתרנית הרגשתי. ולא רק אני, גם יעל המהממת הייתה מרוצה מזה שאנחנו במקום נוטף הורמונים, עד ששמנו לב שכל ההורמונים שנוטפים שם לא נוטפים בכלל לכיוון שלנו. מעולם הציצים שלנו לא היו מיותרים יותר.
אתמול שמתי לב שזאת פעם ראשונה שהייתי במסיבה עם רוב הומואי, מוזר שבימי ההוללות שלי אף פעם לא הלכתי למסיבות גייז, טוב, לא כזה מוזר, איך טעם לבזבז סמים טובים על מקום שלא יכול לצאת ממנו סקס, אבל במצבי הנוכחי זה דווקא היה מגניב. האמת היא שאחרי שהתרגלתי לזה שאף אחד לא מסתכל עליי בחשקנות, היה נורא נחמד. אפשר לרקוד באמת, בלי לחשוב איך זה נראה בעיניי מועמדים אפשריים, ובלי לעשות עיניים וכאלה, סתם לרקוד. אה, וכן, הומואים רוקדים הרבה יותר יפה מסטרייטים, בענק.
מתישהו אני אכתוב פוסט על הנוחות הגדולה שאני מרגישה בחברת הומואים ומה זה אומר עליי. אבל בינתיים אני קצת מבוהלת כי חלמתי שאני מזדיינת עם המורה שלי למשחק, ובחלומי הוא מגלח את שיערות הערווה שלו, ולא קל לי להתמודד עם המחשבה הזו. בפעם הבאה.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
