לשאוף לנשוף

1. "כשנסעתי לבית חולים, ללדת את הבלונדיני, הרופאה אמרה שאין מספיק צירים, ובטח אני אצטרך לחזור עוד כמה ימים. אבל בגלל שזה היה בית חולים פרטי נורא נורא יקר (מבט מלא געגועים לבית היולדות המפואר במונטווידאו) היא בדקה אותי, ליתר ביטחון. אני אומרת לך, אריאליטה, איך שהיא התכופפה לראות מה קורה שם, הוא כבר היה בחוץ, בחיי, היא התביישה לקחת כסף.

(הפסקה מתודית להגברת הרושם)

"טוב, בסוף היא לקחה, היא לא אשמה שהילד יצא כל כך בקלות. חוץ מזה, הסוכנות שילמה. (עוד מבט מלא געגועים לבית היולדות המפואר)"

2. "עם השאטני החלטתי שאני רוצה ללדת בבית חולים ברחובות. אפילו נרשמנו שם. לא רציתי שוב ללדת בברזילי ושיגידו לי שיש לי ילדה מפגרת (מבט תוהה לעברי, והחשש התמידי שמא האחות ידעה על מה היא מדברת). התקשרתי לאבא כשבאו הצירים, התחלנו לנסוע, אבל ליתר ביטחון החלטתי שנעבור קודם דרך ברזילי, לראות שהכול בסדר. מזל שעצרנו, הילד כבר היה בחוץ."

3.  בטלוויזיה סרט, ובו אישה יולדת, צועקת, צועקת, עושה פרצופים, משתוללת, צועקת עוד קצת. "נו, באמת," רוטנת המלכה האם, "כמה הצגות היא עושה, מה היא צועקת כל כך הרבה?" אני (הרבה הרבה לפני שהייתי במצבי העדין) "אמא, זה כואב." "שטויות!" היא פוסקת. "זה קצת יותר כואב ממחזור. אין מה להשתולל כל כך הרבה. וחוץ מזה, הצעקות האלה מפריעות נורא. איך אפשר לקרוא ככה?"

4. לא מזמן, "אמא, היה לך קשה להתחיל להניק?" "לא, חוץ מאיתך, בגלל שנולדת בלי רפלקס. אמרתי לך שהאחות חשבה שאת מפגרת?" (שוב מבט תוהה) "חוץ מזה, זה באמת שטויות."

כן, לא פשוט להיות בת לאישה שהיא נצר מובהק של איכרות אוקראיניות ופולניות חסונות.

מבחינתה לידה זה משהו שמייד אחריו את משסעת את חבל הטבור בשיניים, שמה את השלייה על הראש, במקום כובע, תולה את הוולד על אחד הציצים, ושהוא כבר ידאג להחזיק את עצמו שם, ויוצאת לעדור בשדה, שלא יתפספס קטיף תפוחי האדמה!

בקיצור, כעת, נוסף לאימה מפני הלידה, (פשוט, הייתי מספיק מטומטמת כדי לקרוא על זה, בניגוד למדיניות ההדחקה הבריאה. אחרי קריאה מרובה הבנתי שלפעמים ידע זה דבר ממש, אבל ממש מיותר) אני כבר מדמיינת את גברת רביב אשת לפידות יושבת לידי, מגרשת את הרופא עם האפידורל בטענה שאין סיבה לקחת תרופות נגד קצת כאבים, ונוזפת בי לא לעשות כל כך הרבה רעש, כי זה מפריע לה לקרוא.