עשיתי מנוי על "המדריך לגברים", יש שקוראים לו "בלייזר", אבל אני הרי יודעת מה זה באמת. האמת היא, שכפמיניסטית משופמת וענוגה (אוקסימורון? לא אכחיש), בפעם הראשונה שניגשתי למגזין הזה עשיתי זאת מתוך אנינות ועיקום אף, בסגנון עדות, "שוין, נראה מה יש לניאנדרטלים האלה לכתוב, טפי עליהם", ו, אהמ, התאהבתי. ז'תומרת, את הכתבות העמוקות של אביבה, על חורים שחורים ופיזיקת קוואנטים אני לא קוראת, למה שיש שם מילים ארוכות הרבה, אבל את השטויות המצחיקות שהגברים כותבים אני קוראת בעונג, ואף מצחקקת, מסמיקה, וממלמלת לעצמי, "הו, לו היה לי גבר כליאור נעמן שינעים את לילותיי".
אחרי ש"העיר" התדרדר לתהומות השעמום, וגיליתי שב"טיים אאוט" אין מה לקרוא, החלטתי לעשות מעשה, ביטלתי את המנוי על שניהם (מה זה אומר עלי שאני מנויה רק למגזינים ועיתונים של שטויות ולא לאף עיתון רציני?), ועשיתי מנוי על "בלייזר".
הראשון לחודש הגיע, השני לחודש עבר, הט' כבר קיבלה את העותק שלה, ורק אצלי, התיבה עמדה ריקה ממגזין.
בחשדנות שאלתי את אחיי אם הם יודעים על זה משהו, ושניהם ענו בזעף שלא, שגם הם מחכים לו. מייד הבהרתי להם שהעיתון שלי, ואוי להם אם הם פותחים אותי לפני, שמתי כיסא ליד תיבת הדואר, שמתי לצידו ארגז של מים מינרליים וכמה ספרים, והודעתי למשפחתי שמכאן אני לא זזה עד שה"בלייזר" ינחת בתיבה. "אה", אמר הפטריארך, "זה המגזין המצחיק הזה לגברים? הוא הגיע לפני כמה ימים, אצלי בחדר".
חשפתי ניבים, לקחתי ממנו את העיתון, וירדתי לדירה שלי, לעיין בו. בערך שעה אחר כך, הג'ינג'י צעק לי מבחוץ, "תגידי, מה קורה? את בבית? הכל בסדר?", תהיתי מה פשר ההתעניינות הזו בשלומי, שהרי עד אז, הנחתי שאחיי ישימו לב שמתתי רק כשיראו את שיירות החתולים שבאו לאכול את גופתי, עד שנזכרתי שאני מחזיקה ברשותי נכס רב חשיבות..."כן נודניק, אתה יכול לקחת את הבלייזר".
מעולם לא הייתי פופולארית יותר בקרב הגברים במשפחה.
פינת ההמלצה הספרותית: משה אופיר, "ללכת יומם ולילה". כן, אני יודעת שהמלצתי לא מזמן על "ארבעה בתים וגעגוע", גם לי נראה תמוה שאני ממליצה על שני ספרי מקור. אני מתחילה לחשוש שאם המגמה הזו תימשך, אני אאלץ לשבור את הקונספציה של "אני לא אוהבת ספרות מקור", ולהפסיק להתעלם באופן אוטומטי מכל הביקורות על סופרים שכותבים עברית.
הספר הוא על יום בחייו של המחבר, שנקרא, למרבה הפלא, "משה אופיר". עצוב, מצחיק, נוגע ללב, כתוב בשפה נפלאה, יש בו איפיוני דמויות מופתיים, בקיצור, שווה לגמרי.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
