כל כך שמחתי לראות שאתה נראה כל כך רע,
רע כמעט כמו שהייתי לפני שנתיים,
והאם זה כואב לך להסתכל על אנשים אחרים מלמטה?
להפתח בצל של מישהו אחר.
הייתי רוצה להחזיר אותך לשם, לראות אותך בוכה בלילות בלעדי,
לראות כמה שאתה מעריך אבל לא יודע להראות...
כי הכבוד שלך נמצא הרבה מלפניך.
אתה יודע? אומרים שזו אובססיה לשלמות,
אני חושבת שזה פחד.
אתה בעצמך ידעת ששלמות כבר לא תצא ממך, אז רצית להרוס גם אותי.

הגעתי אחרי שנתיים,
שתי נקישות בדלת,
נכנסת בקושי, זה לא שהמשקוף היה צר מידי, ערימת הזבל על הריצפה הייתה גדולה אפילו יותר ממך
התינוק צורח מלמעלה ואתה שרוע על הספה, האישה, מי יודע איפה?
אולי בצומת, מנסה להשיג כסף כדי להדרדר עוד קצת למטה.
התהום מספיק עמוקה... תאמין לי, אני יודעת, הייתי שם לא פעם אחת.
אומרים שזה לא יפה לאחל את כל הדברים האלה..
אז אומרים.
הגעתי אחרי שנתיים,
ושום סכין לא ננעצה בלב שלי.



החופש הזה עובר במהירות שיא.
עוד חודש ביצפר חדש, אני מפחדת ממש. יהיה בסדר (: