בהחלט אני יכולה לומר שהרבה זמן לא הייתי פה.
וכן, ללא חידוש, אני פה בשביל לפרוק, לכתוב, להבין מה עובר עליי, ומה לעשות עם זה.
אני אפילו לא יכולה להגדיר את התקופה הזו, כי היא לא טובה, אני גם לא אגיד שהיא רעה (אופטימיות)- אני פשוט מנסה לפהוך אותה לטובה יותר.
לפעמים יותר מידי מתאמצת, אבל העיקר מנסה.
ואומרים שהגלגל מתהפך, אז אני מרגישה שהגלגל שלי עושה רק 180 מעלות- החצי התחתון שלו.
ותמיד שאני מגיעה למקסימום שמחה שבגלגל שלי, משהו חייב לקרות, ולשנות את המצב.
זה מתבטא בכל כך הרבה דברים.
ואין דבר כזה בעיה, או כמה.
זה סבטוחה אחת שלמה של בעיות שגוררות עוד ולא נפתרות ואין מה לעשות עם הבעיות האלו.
אני לא יודעת אפילו מה הקשר למה שאני כותבת, פשוט מה שאני מרגישה- וכל כך לא ספציפי.
בתקופה האחרונה, הפיוזים שלי עולים יותר מידי מהר, ויותר מידי גבוה. לפעמים בצדק, ולפעמים לא.
ומי אוכלות אותה? חברות שלי.
אלו שהכי לא מגיע להן.
אז אני מצטערת על ההתקפים ומצבי הרוח המשתנים.
אם יש משהו שמעצבן אותי, בקשר להמון, המון דברים זה בעיקר אי הבנות.
וזה כל כך מתקשר בהמון נושאים.
נ-מ-א-ס.
כמה כאלה יש [?!?! -המון-] מוזרות, ומדבירם עליהן, וזה לא נגמר.
גם כן, שיחות בין חברות לשנות דברים לטובה, להפתח, לעשות משהו העיקר.
ברור.
נראה לי המצב רק החמיר מאז, בין כולנו.
וכבר לא ידועים מה לעשות. שוב לבוא ולדבר?! זה יותר מידי. זה לא עוזר.
שוב לנסות להוציא את כל הלכלוך שמקודם טיטאנו(אם כך כותבים) מתחת לשטיח.
זו עבודה קשה מידי, וארוכה.
אז מה עושים?!
טועים, טועים, מתווכחים, מתאכזבים, רבים, אומרים, לא מתכוונים, משלימים וחוזר חלילה.
^ עוד סוג של גלגל.
כל החיים פשוט מתחלקים להמון גלגלים, בכל מיני גדלים ובכל מיני נושאים. מעגלים שמסתיימים וכאלה שלא.
ובעניין הזה, ממי הכי איכפת לי? לא, לא מלימודים.
ולא, גם לא מ"אהבות" ושטויות בסגנון.
איכפת לי מחברות, או משהו בסגנון.
אני חושבת שהחיים שלי הם כמו פאזל, או לגו.
וכנראה הרכבתי חלק מהלגו בצורה לא נכונה. והוא הרס את שאר הרצף.
אז רצוי שאחזור להתחלה ואבדוק אם כל החלקים אכן מורכבים טוב, ושאתחיל לעמוד בציפיות שלי מעצמי.
ובדרך שונה, ובאופן מיוחד או שלא,
אני רוצה [שוב] להתנצל על כך שצעקתי, התעצבנתי, אמרתי וכד'.
מי שחושב שמגיע לו, כבר יודע.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי: