הטוב- האמונה.
הרע- הבלבול.
המוזר- הדברים שבין לבין.
אז.. כן, שוב אמרתי שאעדכן הרבה, לעיתים דחופות יותר, ובאופן ממש מפתיע -ציניות מוחלטת- לא עדכנתי.
למען האמת, אני מחכה לחננה המכוערת שתבוא ותעזור לי לעצב את הבלוג המכוער הזה. D:
אבל זה לא בדיוק מעניין אתכם, ובטח שלא אותי אם זה מעניין אתכם (על מי אני עובדת?!:/) אבל נחייה עם זה.
אז למען האמת, לשם שינוי יש לי הרבה -מאוד- על מה לכתוב, ואני אפילו לא יודעת במה להתחיל, ובזמן שאני כותבת שורות אלו, אני מגלגלת בראשי מחשבות מה לרשום קודם לכן, ומה לאחר מכן.
Nightwish
גררר, nightwish.
למען האמת, התאכזבנו- רוב המשפחה לפחות.
http://www.youtube.com/watch?v=xAKf1gTx7qM למי שלא מכיר. תראו את שאר השירים חוץ מהקישור. מופיע בצד.
גר, איך שאני שמחה שהם הגיעו בכל מקרה.
הסולנית החדשה:/- כן, יש לה איכויות, אבל אין מה להשוות בצחוק לסולנית הקודמת. כשהיא עולה בסולם, זה או גבוה מידיף או נמוך מידי, ואם היא מגיעה, זה גם לא אותו דבר. וכן, היא זמרת טובה- ושמעים את זה בדיסק החדש שלהם. אבל בביצועים של הדסיקים הקודמים לו. זוועות.
היו שירים שאני ואחי כל כך חיכינו להם. בעיקר ghost love score. והיו עוד רבים שאני לא אכתוב את שמם עכשיו, והם פשוט לא היו. רוב השירים היו מהדיסק החדש (או שפשוט לא כל כך מוכרים), ואכן- זה מבאס.
אח אחר שלי היה מקדימה ממש, ובאמצע ההופעה חזר עם חולצה ספוגת זיעה וכולו אדום- זה היה מצחיקD: ואח אחר, הסתדר עד סוף ההפועה מקדימה- גברבר. אח אחר נתקע איתי(:
וחוץ מזה בעיקרון היה נחמד ביותר. שחיכינו להכנס, דיברתי עם מישהו ממש חמוד, שהמשפחה שלי כבר הסיקה מזה משהו -חיים בסרט- כזה בלונדיני עם עיניים כחולות, גבוה (יחסית אליי:)). (L).
ובמהלך ההופעה, איזה זוג התחרמן מול עיני כל ההופעה, וכלה מסתכלת עליי מבסוטה. -בתזונה- לכו לשירותים, משהו.
משתכשכת לו בין הרגליים בתנועות מעלה ומטה מהירות כאלה, מגלגלת עיניים בחושניות, מסתכלת לו בעיניים ומחייכת לעברי. פאק?! זה לא באמת עניין איתי. שרמוטה XD
גרר, הגעתי הביתה בסביבות 1וחצי רבע ל2.
התחלתי להשלים חומר שלא כתבתי במחברות הנכונות(שכחתי או משהו), וללמוד הסטוריה, הלכתי לישון בשלוש וקצת בערך. והתעוררתי ב7 (בלית ברירה).
היום אלך לישון מוקדם.(:
החלטתי.
מכבי. אז כפי שידוע (או שלא) מחשבות פרישה התרוצצו בהמון מקומות, מהמון סיבות והמון מניעים.
לטוב ולרע. בעיקר- מבחינה חברתית ומבחינת זמנים.
מבחינת זמנים, כל כך עמוס, כל כך חונק. אני תוהה אם ילדה בגילי אמורה לחיות את הדק' שלה ולנצלן כל אחת עד הסוף ולנסות להנות, כי היא יודעת שכעבוד דקה, היא תצטרך ללכת למקום אחר.
בלב שלם הייתי אומרת שזה שווה את זה, לולא הייתי נהינת מהכל. אבל ברגע שהכל כל כך עמוס, לא ניתן לרצות דבר, ואף להרגיש פחות יעילים. הרגשה לא מספקת במיוחד, ובעיקר לא מהנה.
מבחינה חברתית. אח, זה מסובך. יש אנשים שאני ממש (ממש) אוהבת- גם אני בקשר טוב איתם וגם אם לא, ולצד השלילי, אנשים שאיני יכולה לסבול. אבל בתור חברה, אני כל כך לא אוהבת את המצב החברתי שמה- ומצטערת מי שבמכבי וקורא את זה ככה ולא שמע זאת מפי (או קרא זאת בעיניו, מהיד שלי היישר למקלדת)- כולם כל כך תחרותיים, צבועים. פאק, אנשים שהם חברים טובים. המון. גם האנשים שאני אוהבת. בע. אני לא אוהבת את זה. ממש לא.
וכן, המטומטמות (החברות הנשמות שלי), שאני תקועה איתן כמעט כל הזמן, בכל מקום- לא שם. ואני לא הכי מצליחה להשתלב כמו פעם. וזה חרא להרגיש קצת "מבודדת", "רחוקה". או לא יודעת איך לקרוא לזה.
וכמה שזה יישמע דפוק, פעם גם חן, עופרי, ונויה הסטלניות היו במכבי- גרר, יחי הימים הטובים. פשוט היינו עושות שטויות. הן, דפי, נואה, הדרי ואני. בני עייש"יות (בסיפוח הדר ועופרי).
וכן, זה חסר:/
גרר. למה כתבתי פה הכל, ומה אלו כל הסיבות והנימוקים.
כי בסופו של דבר- החלטתי להשאר. ולא, לא בגלל שנואה החליטה להשאר, ולא כי התהפכו לי המחשבות, ובטח שלא כי אני חשובת ש"ככה זה בחיים, ועכשיו צריך להתמודד". אני א-ו-ה-ב-ת להדריך. אני אוהבת להרגיש שאני נותנת מעצמי, ומקבלת כל כך הרבה בתמורה. וכמובן שאני מעריכה כל כך את מיקה ופז. כל כך נשמות! כל כך מגיע להם הרבה! ~חיבוקידוב~
וכמובן שכמה שזה נשמע רע- זה לא ככה- כי גם עם כל התמרונים, הקשיים והסבל, לעמוד ולשיר את הימנון המכבים כבוגרים עם ההצדעה- כל כך מהווה גאווה. וכן, יש צחוקים, ונהנים. אני רק צריכה ללמוד לתמרן את הזמן.
אהבה גדולה שלי- הסיפוק הגדול מכל-
ר י ק ו ד.
אח. (: איזו הקלה.
כל כך רוצה להתקדם בתחום, לפרוש כנפיים, ולעוף למקום אחר של שקט- לרקוד. אחח. תענוג- פשוט כך.
ק ל י ד י ם.
כאן, שאני שמה את האוזניות, יושבת בנינוחות, ומתחילה לנגן מנגינות- אני כבר במקום אחר. בלי להתייעף, להתאמץ.
סופסוף הגיע הזמן, אחרי סוכות- מתחילים ללמוד קלידים- צריך לברר.
הגיע הזמן להלחין את השירים שלי, בזמן שלי, בסגנון שלי, בציפייה שלי.
היםם ביום שישי.
אוח, היה מצחיק.
אז כן, לא הכלתי בסוף למטרוק, למרות ששמעתי מכולם ללא יוצא מן הכלל שהייתה מסיבת בתזונה, סוחפת, כייפית.
לא נורא. אני ומש הלכנו לישון אצל נטי, היה מצחיק ביותר. בעיקר (ע"ר) 23(:
ולמחרת נסענו לים (:
במילה אחת- היה פשוט כייף- ואעלה לכאן כמה תמונות מאלו שמשי הספיקה לשלוח לי.
אני על משי בשק קמח מפתיע במיוחד:) 
כולנו יחדיו (טוב, לא כולנו, כי הרבה חסרים!) אבל מימין לשמאל- סופר, אני, משי (מכוסה:)), עד, ניצן וגמד(: 
טוב, התייאשתי מהעלאת תמונות- זה ממש איטי. אולי נלמד שיטה אחרת בהזדמנות.
טוב, בנימה זו -לאחרפוסטחופרומעיקבמיוחד-
ניתן לומר אפילו שהכל טוב ונהדר(:
-אוהבת, אולי נאהבת, שיר-
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
