אז כמו תמיד,
כל חודש, שבוע, ויום, מערובלת שבאה, תוקפת, מבלגנת דברים.
לעיתים הם חוזרים לקדמותם, לעיתים הם נשארים על הפנים.
כל כך הרבה דברים קרו מאז העדכון האחרון.
כל הרבה גילויים, הסתערויות, מחשבות, שינוי בגישות.
לפעמים כל כך נמאס מזה.
כן נמאס לי שאני יכולה לשנות את הגישה שלי לדברים. לפעמים להיות יותר סלחנית, לפעמים יותר קפדנית.
לפעמים להיות כלכך עיוורת ולסמוך עלל אנשים. שממש לא ראויים לזה דרך אגב.
אז כן, זה מציק לי.
מציק לי שאני לא יכולה לשלוט בהתנהגויות שלי.
מציק לי שאני כל כך תלויה בחברה שאני נמצאת בה.
מציק לי איך שהכל מתנהל.
מציק לי שאני עושה משהו מכל הלב, שיהיה טוב, ובאמת רק בקונוטציה החיובית. אבל מה?
אנשים מעוותים את זה, משנים את זה.
כאילו אמרתי להם ששחור זה צבע ממלא שיכול להביע הרבה רגש, לטוב ולרע, והם יפרשו זאת בתור :"היא אמרה ששחור זה צבע ממש מגעיל".
כן בטח.
נמאס לי מזה שאנשים דוחפים את החוטמים שלהם לעניינים שלא קשורים בשום צורה אליהם, לא באופן ריגל ובטח שלא פרטי.
נמאס לי שאני מבולבלת. שאני לפעמים לא אדע איך לקבל החלטות אך ורק בזכות עצמי.
בזכות החשיבה שלי, בזכות העמדה שלי, ההחלטה שלי.
אני לא אוהבת שאני מחוברת לאנשים בכל כך הרבה דרכים.
שאם אני ארצה להתנתק לזמן מה אני לא אוכל.
מעצבן אותי שבגלל שאני לא בסדר עם X אז פתאום עם כל הסביבה אני לא בסדר.
מעצבנת אותי ההשפעה הרבה שהסביבה גורמת.
וכן, אני יודעת שזה אחרי הכל טבעי, כיוון שחברה בונה את עצמה בצורה כזו שכל אדם הינו מרכיב לסדר הנוכחי, והוא נותן לחברה עוד מאפיין. לכן אותה חברת אנשים מצטיירת עם תכונות אופי בולטות, שבמקום כלשהו נוגעות לכולם.
בכל אופן, אני לא בטוחה שזה אמור להיות ככה במצבים כאלו.
שוב, זה מרגיז.
מעצבן אותי, ומציק לי לחזור על זה, ובטח שלחשוב על זה.
אחרי זמנים רבים שלא כתבתי פוסטים כאלה. הכל בא לפעמים בבום.
כן, אני כבר יודעת שאני שולטת במחשבות שלי ולעיתים גם ברגשות שלי. והכל קשור לקופסא הקטנה שפועלת במוח, לעיתים יותר מידי. שאני לא אזכיר כמה שזה מציק לי.
אני יודעת שאני מונעת ממני דברים שאני רוצה, שאני נוהגת לחסוך ממני כאב מיותר, שאני מנסה לחשוב מה יהיה לי הכי טוב, וכמובן לסביבה.
מעצבן אותי שאיכפת לי מאנשים שלא ראויים שיהיה לי איכפת מהם.
ושוב, אני חושבת יותר מידי.
למה אני לא יכולה להיות מטומטמת שלא חושבת? שפשוט נהנת מהגיל הזה, הולכת עד הסוף? נהנת מהטיפשערה?
למה? זה גם שלב בחיים. הוא כבר עבר? הוא יגיע? משהו מונע בעדי?
אני מפחדת?
יש לי מחסומים?
ולמה אני בכלל כותבת כאן הכל, בבלוג.
מהראש והלב אל העיינים שלכם.
למה מציק לי הכל?
למה אני מרגישה מאויימת?
כמה שאלות, ולחלקן ממש אין לי תשובות.
ומעבר לזה, רק בגלל שהבטחתי לעומרי.
יום שישי ישנתי אצל חן, בשבת משי אצלי ובראשון אני אצל נטלי.
פשש, ימים חברותיים ביותר.
ראשון ושני הייתי בקניון. בראשון עם משי, שני עם נטלי. היה מפרך, ארוך. יום ראשון לא הרגתשי ממש טוב, וביום שני, אחרי הלילה הלבן המצויין של הריקוד, הייתי ממש תפוסה, אבל היה ממש מצחיק.
קניתי נעלי בלט חדשות, בשעה טובה, ונעלי אופי, ובשיבל הכייף שלי- קניתי ג'ינס, חצאית ושני קפוצ'ונים.
אז דווקא היומיים האחרונים אמנם היו ארוכים ומטישים, אבל היו דיי נחמדים.
הכל התחיל בכל שאתמול התעוררתי מוקדם- עשרים לתשע. באתי בואטובוס לגדרה, ופגשתי את עומרי בסביבות 10. הלכתי לשיחה האישית ועומרי הנשמה חיחכה לי חצי שעה. אחר כך הלכנו לקנות בורקסים >< והיינו אצלו.
כן עומריי, היה מצחיק אחושרמוטה! איך הפלתי אותך:) וחפרתי לך בבוקר!@
באמת שהיה מצחיק:)- אתה והשירים הגרועים שלך. בע.
ואז הלכנו לאורטודנטית. באמת שבמקרה היא הורידה לי את הגשר. D: זה המצב שתמצאו אותי ברוב הזמן.
ואז הלכנו לנו לכיוון גוצמן, ופגשנו גם את איטח. איטח הלך לעומרי, ואני וגוצמן הלכנו לגן ביל"ו, היה ממש נחמד:) דיברו, עשינו צחוקים, הלכנו אליו, וראיתי את הגיטרה המדהימה שלו.
ואז אימא באה לקחת אותי, והלכנו לשווארמה:)
בסביבות 5ומשהו עד וסופר התקשרו ורצו לבוא, אבל אימא ישנה. אז הם הציעו שאני אבו אלגדרה, ובהתחלה לא היה לי כח. אבל אז סופר הציע לבוא לקחת אותי, ולא יכלתי לסרב:) הסיטרואן סי4 שלו. גרר.
אז סופר בא לקחת אותי, והלכנו לביתמר. איכשהו לא ידעתי שלא היו בנות, והיו שמה ניצן, גמד, קוגמן, עד וסופר. ראיתי את הרן וידידות שלו מרחובות ואחת מבאר שבע. דווקא מתוקות(:.
אז כן היה לי מן יום מלא בנים כאלה.
דווקא היה נחמד D:
היום, "התעוררתי" ב7וחצי. כןכן, התעוררתי ב8. התארגנתי ממש מהר, ויצאתי לתחנת אוטובוס. חכיתי איזה חצי שעה, למרבה הפלא- ציניות מוחלטת- הייתי בביה"ס (שוובב!!@) בסביבות 9ועשרים. רק פנטזתי על השוקו שלא שתיתי בבוקר. אז הכנו שאלות לצרפתים החביבים.
הצרפתים הגיעו לפגישה הזו. היה ממש נחמד, מצחיק. צוות ההנהלה הקרוע שלנו. דווקא התפלאתי.(:
אז כן, יש מצב ששנה הבאה נטוס לצרפת:) כןכן, ימשיכו לחפור, ואני אמשיך לחלום.
אחר כך התראתי עם נטי במתנ"ס. גרר, לזכר הימים. רקדנו והיה נחמד, ברור שגם דיברנו ממש הרבה כמו פעם, היה משחרר- בעיקר את השרירים.
נזכרתי כמה שאת חברה טובה, וגם אם אנשים אחרים לא רואים את זה, מספיק לי שאני מרגישה את זה.
הלכנו לעופר, וגבע היה אצלו. גבע השמן אכל, ונתקפנו גם אנחנו ברעב, אז גם אנחנו. והיה נחמד.
המראה של איאמ של עופר ממש מרזה, היה כל כך להביט בה.
היה נחמד, מצחיק.
הגיע כבר עשהר לחמש. בחמש היה משחק כדורגל, שכןכן, גמאני השתתפתי בו, אבל לא עם מכבי, אלא עם מדצי"ם. בוגדת שכמותי:S.
לפחות כשעודדתי, זה היה ממכבי, ממדצים. D:.
אז כן, שיחקתי מחצית דווקא היה ממש טוב, מלא זמן לא שיחקתי כדורגל בתור משחק ולא בשביל הכייף.
אז נכון, אני לא תותחית על, אבל יש כמה פוקסנים,ובהחלט שזה כייף.
צריך לשחק כדורגל:) רק אני צריעכה למצוא חברה שיש לה זין לשחק כדורגל -תרתי משמע-
או פשוט ידיד ממש נחמד ו/או הומו (:.
אחרי המחצית קרה לי איזה משהו מגעיל ברגל, כמו יבלת. ההרגשה הייתה די כמו כוויה, אז קצת כאב ללכת על זה, אבל אחרי זמן מה, החזתרי את הגרב והנעל, והפעלתי משקל רק על חצי רגל.
אני והבנות הלכנו לביה"ס. היה יבש. הלכנו לביתמר.
היינו אמורות ללכת לקוגמן, לי כאבה הרגל, וגם די הייתי צריכה לחזור הביתה.
אז חזרתי, ראיתי נמלטים, התחברתי, והנני כאן.
בעדכון חסר כל קשר, ועיקר הגיון.
כי אם היה לי כל כך נחמד ביומיים האחרונים.
המדוע אני נמצאת במצב זה?
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי: