כל יום הוא יום חדש שמתמלא ברצונות, שאיפות, משאלות ואכזבות.
ואנחנו עדיין חיים, מידי יום, עם צפייה.
הבעיות שלנו, כיום-
לעיתים הן נראות כל כך נוראיות.
ואז אני חושבת לעצמי לפני שנתיים, שהרגשתי בלחץ רציני כל כך, במועקה עמוקה, ועם בעיה כה גדולה,
שעכשיו אני יכולה רק להביט אחורה ולהנות מהרגע, להשתחרר ולגלגל צחוק בגרוני.
ואז אני חושבת לעצמי, "כי הבעיות של פעם- הלוואי שהיו כשל היום".
ואז אני שוב חושבת, ובעוד חודשיים, אני אצחק כל כך חזק, שוב, על הבעיות של עכשיו.
אז אין לי סיבה אף פעם להיות לחוצה, לפחד, להרתע, אם ככה אני רואה את התמונה, לא?
ממש לא.
הרי תמיד מתבגרים, משתנים, נפגעים, מתאכזבים, מצפים ונכשלים.
אני לא זוכרת מה חשבתי לפני שנה, חודש, שבוע.
אני יודעת שהשתנו דברים.
על סמך אילו דברים אנחנו מתבססים?
חוץ מזה,
הסופ"ש הזה נחמד, אחרי הרבה דברים לא ברורים שהיו על פני השטח.
קניתי לעצמי DVD טוב שיהיה לי בחדר.
אני אסדר את קלסר ההדרכה, ואכין שעורים בקלידים.
הפחד הגדול ביותר שלנו, הוא הלא נודע.
i wish i could control it. for once.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי: