אומנם זה לא בדיוק ליל, והשעה לא משהו.
אבל בשביל הדברים שיש לי לעשות, זה בהחלט מאוחר כבר.
שעורים באלגברה ופיזיקה אם היה ):
אהאהאה. היום עשיתי חמישה תרגילים בגאומטריה בשעה ועשרים גרר. אני גאה בעצמי(:
טוב, אז כפי שידוע, או לא ידוע.
ניחנתי בחרא תכונות אופי, ובנוסף להכל אני מזל דגים
><)))*> <*)))><
מה שאומר, שאני מנוגדת ו"שוחה" לשני כיוונים שונים.
אני כ"כ נפגעת מזה, הרבה פעמים.
ונמאס לי.
נמאס לי להיות כ"כ פתאטית-ריאלסיטית, וותרנית-עקשנית, צעקנית-ביישנית, אוהבת-שונאת.
זה כל כך אני, ואני מתאפיינת בכל כך המון דברים ששונים זה מזה. וזה מציק לי.
לפעמים אני כועסת ואומרת לעצמי להבליג, להמשיך הלאה.
לפעמים אני אומרת שצריך לפתור את זה ולדבר.
לפעמים אני כלכך שקטה וביישנית,
ולפעמים אני מוציאה את כל המיץ- עם האנרגיות.
אני לא יודעת אם להיות כנה ולהגיד את כל מה שאני חושבת (כמו שאני עושה עכשיו) זה טוב.
אולי יותר טוב להיות מתוחכמת ולדאוג לאינטרסים שלי?
-כן, זה נשמע מגעיל, אבל אלו שעושים את זה (הנ"ל) חיים מבחינה מצפונית -איכשהו- יותר טוב ממני-.
והנה, שוב הדילמות והחוסר החלטיות האלה מתבטאים אצלי.
בא לי לא להיות כזאת איכפתית.
זה הורג אותי איך מצד אחד אני כ"כ רגישה ושבירה, ומצד שני, יכולה לא לשים לב לדברים שמתחת לאף שלי.
אני רוצה להיות מאוזנת. שהכל יהיה במקום והכל ילך לי.
לא לחשוב יותר מידי.
אני רוצה שישבר כבר הקרח,
להתחיל להיות מסודרת מכל הבחינות- זמן, פעילויות, לימודים, אהבה. כל אחד רוצה את זה, אני יודעת. וכל לרצות ולבקש, אבל קשה ליישם.
אבל אני מבטיחה לעצמי שאני אתחיל להשתנות, אתחיל לחשוב על עצמי גם, אתחיל להיות יותר מחושבת ופחות רגשנית.
אתחיל להיות חופשיה.
**יש אנשים שאני מתגעגעת אליהם כ"כ.**
היום ראיתי את אחי הקרציה עידןן ><
ואת נייטי המתוק.
את אבא הנשממה הזה:)
עופרה חברה של אבא- כזאת מתוקה.
ובעיקר את מורן, אחי הבכור הנשמה הזה.
-וגם אימא ושאול כפרעליהם היו בבית:)-
רק אדם חסר):
אז, אולי לכם זה נראה כלכך טבעי וכלכך בנורמאה שהמשפחה נמצאת אתכם תמיד.
אבל בשבילי זה שונה, שאני בת זקונים.
שההורים שלי גרושים וגרים במרחקים,
שהאחים שלי גדולים ועצמאיים וכל אחד לא גר בבית ובמקומות שונים.
וכל אחד נותן לי כל כך המון. וכולנו אוהבים, וההורים שלי בקשר כזה טוב, אפילו שהם גרושים. וזה רק מחמם את הלב.
כי אני לא רואה בזה כדבר כל כך רגיל, ולעומת העצבים והקטעים העמצבנים שעוברים על כולנו,
המשפחה שלי תהיה שמה בשבילי תמיד.
נ.ב
מורן הביא לי מהודו שלושה צעיפים ממש יפים(: חמישה צמידים, תיק יפהפה ושלוש שרשראות מדהימות(:
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי: