הנה אני שוב כאן, חסרת כל מילים לכתיבה.
באתי לכתוב רק בשביל "לכתוב"
כי על כל השינויים (כמעט) כבר כתבתי, על מצבי הרוח המשתנים, כתבתי. על החיפוש המתמיד אחרי הדבר "האמיתי" כתבתי.
כתבתי מילים רבות בעלות משמעות, כתבתי דברים רבים שאפילו גם לא זכורים.
בשורה התחתונה- כתבתי.
כתבתי, פרקתי, התעצבתי, גם שמחתי.
כרגע אני נמצאת על חצי שוייון כזה- בין העצבות לשמחה.
זה לא מדוייק לומר. וזה משגע אותי כבר- כי אני יודעת שבמקום מסויים אני אחראית למצבי הרוח שלי, ואני זו ששולטת בהם. או לפחות בדרך שבה אני לוקחת את הדברים.
טוב לי, אני שמחה ואני צוחקת אבל יש איזשהו חור מסויים. התמונה לא שלמה.
אולי זה טוב יותר. אני אשמח כשהתמונה תושלם.
לאחרונה אני פשוט מתעמתת עם עצמי. אני סוטרת את עצמי, משכנעת את עצמי בדברים שאפילו לא נכונים, הכל על מנת לרצות את המחשבות שלי- או את מה שאני רוצה להאמין בו. וככל שאני חושבת יותר, אני רק מתבאסת יותר- אני לא לוקחת דברים כפי שאני צריכה, ואני יותר מידי "כבדה".
הזכרונות מכים בי לאחרונה.
המון דברים מהעבר חוזרים בפלאשבקים.
תקופות, סטואציות, ידידים, חברות, לימודים, אהבות, חופשות. הכל.
חלקם משמחים וגורמים לחיוכים ענקיים, חלקם מעציבים ומכאיבים, לחלקם אני מתגעגעת מאוד, ואחרים אני פשוט מעריכה ומודה להם על הכל.
אני משתדלת שלהעריך את התקופה הזו יותר- לדעת מה יש לי, לשמוח. כי זה לא כל כך מובן מאליו.
יש כ"כ הרבה דברים שהייתי רוצה. אבל אני לא מסוגלת.
קצת כואב. כן, גם זה כואב.
החבר'ה מהגדנע חזרו- אחרי ימים משונים בלעדיהם. הימים האלה היו דווקא נחמדים, עם צחוקים, פאדיחות -כמותמיד-
בשבריר שנייה שראיתי את כולם זה פשוט עשה לי חשק לרוץ ולחבק, לשאול חוויות ופשוט לשבת כמה זמן טוב ביחד(:
דברים כאלה גורמים להעריך את החברה היומיומית. גורמים להבין עד כמה היא משמעותית.
אני שמחה שחזרתם :)
נאמ. שבוע הבא תעודות ):
אני כל כך רואה לפחות חמישה ציונים שמתחילים בספרה 8 ): (הכוונה ל80 ו..)
בלאחסן.
התיכון הזה.
שבוע הבא- פורימוש בן ארי (:
כל כך בא לי הופעה. גרר בא לי קיץ. הופעות, ים, ח-ו-פ-ש.
נאמ, אנחנו גם מופיעות. נקווה שילך טוב ובלי פאשלות.
שבוע הבא, יומולדת. S:
משום מה, תמיד בתקופה הזו של מרץ אני במתחים נפשיים מוזרים כאלה, והדברים מתערערים.
זה כל כך אני. ><
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי: