כל פעם שאני כותבת פה, אני מתחבאת בין השורות.
לא נחשפת לגמרי.
מפחדת מהאמת, מפחדת שתדעו אותה.
מפחדת להתעמת בעצמי עם האמת?
חשבתי שלעשות את מה שאני עושה, זה להיות גיבורה- לא להשבר.
לעשות את מה שאני אוהבת ולהתמקד בזה.
לרקוד ולהרגיש את זה, גם אם כואב.
לנגן ולהתמיד, גם אם זה קשה.
להדריך ולתת את כל הנשמה, גם אם לפעמים זה כבר שובר.
להשקיע בלימודים כ"כ הרבה- העתיד שלי- כבר כאן.
חשבתי ש"לחכות" לאהבה או הגדרה אחרת לזה ולא להתפשר- זה להיות גיבורה.
לא לוותר לעצמי ולפעול כראוי- זה להיות גיבורה.
בסוף קיבלתי ילדה פחדנית. ילדה שפילו אל מסוגלת לעמוד במטרה שלה.
ילדה שלא יודעת איך להתמודד עם דברים.
זה מתבטא בכל כך הרבה דברים.
אני נשברת, ואין עמוד שיכול להחזיק אותי.
אני פוחדת ואין משהו שיכול לעודד אותי.
נשבר לי מהלימודים והתדרדרות קרבה.
אפילו לשבת ללמוד קשה לי.
כל כך מוזר שהפנים שלי קרות כמו קיר, ואפילו דמעה לא זולגת.
אני לא גיבורה- בכלל לא.
גם לעמוד במטרות, וגם להתנסות אני לא יכולה.
מקובעת.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי: