מאמרים רבים, כתבות רבות, ספרים טובים, סרטים אדירים, ומילים רבות נכתבו, נוצרו והופקו על השואה.
6,000,000
סיפורים שונים.
6,000,000
עולמות אחרים.
6,000,000
נפשות תמימות.
6,000,000
המספר הזה לא נקלט, גם כשאני מנסה לחבר עשרות, מאות, אלפים, עשרות אלפים.
המספר עוקר את הלב מהמקום.
המספר מחסיר פעימה מהלב.
יום השואה שלי תמיד מתחיל מס' ימים קודם, וחל עוד כמה ימים בשנה.
השנה, הופעתו הייתה שונה מהרגיל.
במסגרת שעורי ספרות לומדים את הספר "קאטרינה". מאוד התחברתי אל הספר והוא עוסק בהמון מבעיות היהודים בגולה. כבר במהלך קריאת הספר מחשבות רבות הגיחו, ושאלות צצו. הדמיון שלי מפותח מאוד ונתון לשינויים קלים, וכשאני קוראת אני נסחפת לנכתב, מרגישה אותו, מצטמררת, ומזדהה. אווירת השואה שבה אליי.
השבוע, נושא הפעולה- שואה. לא הסתדר לצוות שלנו ולכן בניתי את הפעולה לבד.
הרגשתי המון אחראיות עליי והחלטתי להשקיע מחשבה רבה. שלא תהיה עליזה מידי, ולא מדכאת, שלא ננחיל להם מאגרי מידע, ולא נשאל רק לרגשותיהם.
אלא שנוביל אותם לחשיבה עצמאית ולא לדיכוי.
והמשוב שקיבלתי:
המשחק זיכרון מעולה וזאת דרך טובה לחשוף אותם למושגים.. כדאי לעשות אותו זיכון אנושי (שהם הקלפים) ואז המשחק יותר מעניין..
המתודה האחרונה שמשולבת עם הדיון טובה מאוד, כל הכבוד!
בסהכ הפעולה נחמדה מאוד ועניתם על המטרות שלה- יישר כוח;]
ולא כ"כ פשוט לקבל משוב כזה מהרכ"ש שלי. נדיר שזה בלי תיקונים.
עניתי על המטרות שלי ואני מאוד מרוצה.
במהלך בניית הפעולה חקרתי לעומק, נכנסתי למאגרי מידע.
נודע לי שאדולף אייכמן (יימח שימו) נולד בתאריך הלידה שלי.
קשה לי לכתוב את זה, או להגיד את זה. זה מעורר בי סלידה עמוקה ורגשי אשמה, זה עושה לי רע, ומן ייסורים שלא ניתנים להבנה.
"זה רק תאריך לידה".
אבל במקום כלשהו, עם כל האמונות שלי והייחוס שלי לתאריכים זה מאוד משפיע.
קראתי שירים שנכתבו על ידי ילדים מהשואה.
ילדים שהיו במחנה טריזנשטאט. המחנה בו סבתי הגיבורה המנוחה שלא זכיתי להכיר הייתה.
הסבתא המיוחדת שלי, שאומנם לא הכרתי, אבל היא בתוכי ואני נושאת בגאווה את שמה איתי.
שהכנתי את עבודת השורשרים, במלוא 13 שנים, לא סבי ולא סבתי לא מצד אימא ולא מצד אבא לידי.
דודתי יושבת לידי ומנחילה בי סיפורים עוצמתיים, מעוררי מחשבה. ודמעות פורצות בבת אחת וזולגות ללא הפסקה. "הלם, שוק, פחד"
היא לא רצתה להמשיך, ואני פחדתי.
מספר ימים אחר כך החלטתי שעליי לשמוע את הסיפורים במלואם וכפי שהם. עם כל הכאב, החסרת הפעימות, הדקירות, הלחץ, הקשבתי, הפנמתי, זכרתי, כאבתי.
לא הכרתי אותם, את שני הגיבורים האלה שעלו לארץ ישראל עם שני ילדים מקסימים- דודתי, ואבי.
שני אנשים שהכירו תוך כדי חיפוש אחרי ניצולים ממשפחותיהם. שני אנשים שנשארו לבד בעולם האכזר הזה ללא כל סימן זיהוי, ללא כל דרך מפנה.
פותחים דף חדש ביחד, מקומט ושחוק, אבל לבן עם צפייה לעתיד חדש.
ולא הכרתי את סבתי כלל, היא נפטרה לפני זמן רב, ואת סבי, הכרתי, מעט. אני זוכרת שאבא שלי היה לוקח אותי אליו מידי שבוע בילדותי, זוכרת אותו ואת סבא שלי משחקים קלפים לאורך זמן, מרותקים, בזמן שאני צפיתי בטלויזיה. אני זוכרת שהוא היה מביט בי ואת החיוך הקטן שלו, החיוך הצנוע.
אני בת 7 ואני שושבינה בחתונתה של בת דודתי, יש לי יומולדת באותו היום. סבא מעניק לי קופסא ענקית מלאת חרוזים יפים וצבעוניים, וגם מאתיים שקלים אם אני לא טועה. החרוזים הונחו מעל ה"וידיאו" שהיה לי בחדר, ומידי פעם אחי אדם היה מוריד לי אותם והשחלתי להנאתי.
אני בת 9, בכיתה ג' וסבא שלי חולה בדלקת ריאות, הוא בביה"ח ואנחנו מבקרים אותו. הוא מתאושש ונראה טוב, אני מחבקת אותו ומזילה דמעה, כי אני לא רגילה לראות אנשים שוכבים בביה"ח. הוא אוחז לי את ידי ואומר לי שאני אנגן בעתיד. אנחנו שבים הביתה בידיעה שסבא חוזר בקרוב מביה"ח. כמה ימים לאחר מכן, אני חוזרת הביתה עליזה ושמחה כי סוף-סוף סיימתי את בית הגולות היפה שלי, זה שהכנו כבר מלא שעורים.
אחי עידן מושיב אותי בכסא הקבוע של אימא שלי על ברכיו, ואומר לי שסבא נפטר. התאריך הוא כ"ז בניסן- יום הזכרון לשואה ולגבורה.
סבא שלי, ניצול שואה, נפטר ביום הזכרון לשואה ולגבורה, ומחר אני אעלה שוב לקבר, ואזיל את אותן דמעות מלוחות, אותן דמעות שלא זכו לשמוע את אותם הסיפורים של "נזכור ולא נשכח" מאת סבא וסבתא שלה.
אז בדיוק אלו הזכרונות שיש לי מסבא שלי, חלק הרבה יותר ברורים וחלק פחות.
גדלתי, ילדה קטנה, בת לשני הורים גרושים ואחים גדולים. עם משפחה לא הכי "משפחתית" אבל עם זאת הכי אוהבת חמה ודואגת שיש. משפחה בלי סבא וסבתא. וגם אם כן הכרתי את אימה של אימי ואביו של אבי, גם זה היה בקושי.
נהייתי הרגישה והפגיעה שאני, הזוכרת והכואבת.
וגם אם זה ברמה גבוהה מידי, אלו אבני היסוד שלי, ואלו הן שמייחדות אותנו בתור בני אדם ומעניקות לנו תוכנות אופי שונות.
נזכור ולא נשכח.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי: