אני צריכה להתאפס, להתאסף מחדש.
כאילו התפרקתי לגמרי.
הבעיה היא לא כי רע לי.
הבעיה היא שיש יותר מידי דברים, ואז אני לא מוצאת את עצמי בין הכל, ורע לי.
יש דברים שכבר למדתי איך להתמודד איתם, אבל יש כ"כ הרבה שלא.
הלימודים כ"כ מתישים.
המבחן שהיה היום באנגלית, על הפנים. ועוד אחרי ה90 היפהפה. ):
האספת הורים הייתה מצוינת, הרבה "מעולה, מצטיינת, טובה מאוד, משתתפת" וכאלה, אבל היה את הסטוריה ומתמטיקה, דווקא השניים שאני הכי לחוצה לקראת הבגרות בהם. מיכאל הטמבל הזה "בינונית +" הוא אפילו לא יודע איך קוריאם לי
וגם אם כן, הוא יכל לפרגן עוד קצת.
וטלי :"את מתפקדת תחת לחץ, יכולה להגיע להשגים יותר גבוהים". -אני יודעת!!!-
כל מה שאני רוצה זה ציון מגן גבוה, "זה הכל".
הפרפקציוניזם החרא הזה.
אני כבר לא כמו פעם. ):
שאני לא אכתוב על התקרית של אתמול. אשכרה יש לי הערה בתיק האישי.
והכל בגלל מלחמת מיםS: זה היה אמור להיות משהו קטן, זה התחיל בצחוק, ממני ומעידו, ואחרי זה התפתח ועוד.
יד שמאל שלי יד נכה. והכל בסה"כ בגלל אצבע אחת מטומטמת, שנחבלה במהלך "מלחמת המים".
זה רק נהיה יותר כואב ויותר כחול.S: אבל זה בהחלט סבילD:
אני לא יכולה לנגן. ):
והיום בריקוד, היה לי ממש קשה בחלקים של היציבה על הרצפה.
אני מרגישה שבהכל אני גורעת ולא מקדישה מספיק זמן להכל.
הייתי רוצה רק לדעת איך לפעול נכון.
אני כ"כ קרובה לדרך למטה, וזה לא מתאים לי.
חשבתי שזו הייתה תקופה מסויימת וזה יעבור. אבל זה רק מתחזק ומתחזק.