אני לא עצובה או מצוברחת. D:
אני פשוט תוהה איך אני תמיד מגיעה למצבי הבחירה האלה, איך אני תמיד מעמיסה על עצמי, ובסוף תוהה למה זה קורה רק לי.S:
אז היום הייתי בישיבת צוות של הצופים, על המח"ץ.(מחנה הקיץ של הצופים)
הרגשתי כ"כ טוב, יעילה, לא חסומה. הרגתשי שאני יכולה לדבר, שיש לזה טעם.
בניגוד למכבי.
אולי זו הגישה, ובגלל זה כבר לא טוב במכבי, אבל ככה זה, ואני לא הולכת להלחם במחשבות שלי.
החלטתי שאני לא אצא לחלוץ של המחנ"ק (מחנה הקיץ של מכבי), אלא רק לתקופה שהחניכים שלי שוהים במחנה, ארבעה ימים.
ככה אני אסגור את המעגל כמו שצריך, אסיים את תפקיד ההדרכה כראוי.
אבל יש את מחנה הקיץ של הצופים, תשעה ימים. אני רוצה לצאת לכולו, אבל זה הרבה. זה להיות שבועיים במחנות, מתוך שישה שבועות של חופש, וזה לרצות לעבוד, וקוקה קולה וילאג', ומלאמלא דברים. ושוב, אני מרגישה מעמסה.
התאריכים יוצאים גם על התאריכים שאני אמורה לעבוד בקייטנה.S:
זה יוצא ממש לא טוב, כי ממש רציתי לעבוד השנה גם בקייטנה.
הטיסה לצרפת, די תקועה השנה. שבוע בצרפת בחופש הגדול.
אני פאילו לא יודעת עדיין לגבי כימיה או צרפתית.
גרר הבחירות האלה, כל כך מעצבנות.
שהכל בא אחד על השני.
מה שכן, אני יודעת שכל בחירה שאעשה, תהיה טובה, או לפחות אני מקווה.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי: