כן, זה מן סמיילי שמח עצוב. משהו מוזר כזה (הכותרת).
בכל אופן, התקופה האחרונה משעשעת מאוד. עם כמה שקשה, אני פחות מחמירה עם עצמי. בסופו של דבר רק אני אסבול בגלל זה.
גם התחלתי לצפצף יותר על אנשים, סופסוף. ל אלקחת ללב כל דבר קטן שנאמר, כל דבר שיוריד את הבטחון, כל דבר שיגרום לי להמעיט בערכי- נכון שהתהליך ארוך ומורכב. אבל גם השלב הזה הוסיף לי הרבה, והוא אפילו מספיק לי.
מה שכן, מצבי הרוח משתנים מ-ה-ר.
היום בבוקר קמתי קצת מצוברחת, והמצב רוח חזר כשהצטרפתי לאנה, נוי ועופרי בטיולינו בת"א. -אתם חייבים להכנס לבלוג של אנה-
אחר כך התבאסתי מנסיבות מתמטיות.S:
חזרתי לשמוח, ואז התבאסתי בערב חג, ואז הנה אני כאן עם מצב רוח מרומם.
זה קצת מציק, וזה לא מוסיף ללחץ הזה- לדחק.
החלטתי לתפוס את עצמי בידיים. אני לא יכולה להמשיך לשאוף לכ"כ הרבה בלימודים אם אני לא לומדת הרבה. אז אני אפנה עוד מקום ללימודים, ו"אקפח" מעט את הקלידים. כי חזרות למופע סוף-שנה אין אפשרות לדחות, וחזרות לערב אוסקרים גם אי אפשר.
גם את המתכונות והבגרויות אי אפשר לדחות.
אבל אפשר לשאוף הרבה כוחות ולהעזר באנשים שנמצאים כאן לצדך, מידי שבוע, מידי יום, בהמון רגעים יפים וקשים.
אני כ"כ מחכה לשנה הבאה (:
עם המון תוכניות וציפיות להמשך השנה הזאת, עם הרבה כוחות מחודשים.
הכל נמצא בראש, המחשבה יוצרת מציאות.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי: