לפעמים קצת קשה לי לכתוב ולהתבטא, כי אני לא רוצה שהפוסט יהיה מוזר או קצת בוטה.
לפעמים אני קצת עצורה בכתיבה, כי אין לי כח לכל מיני תגובות.
לפעמים נמאס לי לכתוב, כי כבר אין לי כח למחשבות שאנשים יוצרים.
לפעמים אני גם שואלת את עצמי למה לי לכתוב כאן?
להחשף כ"כ בפניכם, כשאתם לא חושפים מידע בפני.
אז נכון, לעיתים יש תגובות שמחממות את הלב ונותנים כוח לעוד. אבל אני לא צריכה לשאוב את הכוחות האלה מתגובות וירטואליות, או מכמה מילים טובות.
זה הזמן להתחיל להתמודד כמו שצריך עם הבעיות שלי עם עצמי. הזמן להכיר את עצמי יותר ולא להיות תלויה בדברים שאנשים אומרים, אפילו הזמן להתגבר.
אני לא בדיוק יודעת איזה רעיון אני מנסה להעביר בכתיבת הפוסט הזה, אני לא יודעת מה תהיינה ההשלכות שלו.
גם את הפוסט הזה מוזר לי לכתוב, וגם כשאני רוצה לפרוק אני מונעת מעצמי.
יש לי אווירה של ציפייה למשהו חדש, ותהליך נוסף. אווירה של סגירת מעגלים.
אני מאמינה שאפשר לתאר את זה בתור אווירת סיום.
נכון שזה לא סיום, כי זה מעגל מחזורי שמתחדש כל 365 ימים, וכי נשארו עוד שלוש בגוריות (אומנות, לשון ומתמטיקה מועד ב').
אבל עוד מעט חופש, שיהיה עמוס, אבל יהיה כייף. ואחרי החופש י"א, שנקווה שתהיה טובה, כמו השנה.
הולך להיות חופש עמוס אבל כייף- חופש תנועתי (מחנות קיץ), חופש יעיל (עבודה) חופש תרבותי, כייף ומהנה (צרפת) חופש נוסף של התבגרות.
ושנה הבאה, שיש כ"כ הרבה החלטות לקבל לקראתה.
היום יומולדת לחנצ' אילוזי. הרבהרבהרבה מזל טוב יפה.(:
אוהבת אותך הרבה. 3>
מחר- מתכונת. ואני, אפילו לא למדתי.S:
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי: