"But don't look back in ANGER,i heard her said"

כמה שהייתי רוצה לעשות עכשיו את עדכון:

להתראות 2007, ברוכה הבאה 2008.

אבל קצת קשה לי, כי אני לא חושבת שהכל מסתיים בנקודה אחת, לדעתי, פשוט מתחיל עוד פרק של החיים- מלא ציפייה.

המעבר הדקיק הזה מה31.12.07 בשעה 23:59

ל01.01.08 בשעה 00:00.

שנייה.

בסה"כ שנייה.

כל כך משמעותית בשביל כמה אנשים.

אנשים שמצפים למשהו, מקווים.

אנשים שחוגגים יום הולדת.

וכאלו שמתאבלים.

אנשים שמתנשקים.

אנשים שרוקדים.

אנשים ישנים.

אנשים שיושבים להם לבד בבית ותוהים.

כל אחד וחגיגתו, עצובתו שלו.

כל אחד וההתחלה/המשכיות של הסיפור האחר שלו.

אדם הוא עולם ומלואו.

יוצר, מאמין, מקווה, טועה, נופל,קם ואז ממשיך.

כל אחד והשקפת העולם שלו.

כל אחד, והשקט והסיפוק האחר שלו.

כל אחד, והוא עצמו.

אחד בעולם, עולם ומלואו.

עוד מעט, ממש עוד כמה ימים, שנת 2007 מסתיימת.

שנת 2007- שהייתה מדהימה.

מלאת שינויים, גילויים, אכזבות, ציפיות, הצלחות, אמונות,

קשרים, סיבוכים, משפחה ובעיקר חברים.

שנת 2007- החיים היפים.(:

אז נכון 2007 לא הייתה מלאת אהבה ולימודים (שלא נדבר על לימודים)

בהחלט שהייתה מלמדת, מבגרת ובעלת המון שינויים.

2008 קרבה.

נקווה שאיתה תבוא השלווה.

השלווה הבריאה- לא של החיים של המבוגרים.

השלווה של השלמות והשקט האישי.

ש2008 תביא בעיקר בריאות והצלחה,

ש2008 תהיה מלמדת ונפלאה.

-בקרוב פוסטמנות מסכם, מלבב ומחמם את הלב-

חוץ מזה,

הכל כמעט נהדר.

הניחוח של הטוב באופק. (:

-אוהבת, אולי נאהבת, שיר-

אני לא אוהבת שממעיטים בערכן של מילים.

-רק בשביל להבהיר לשואלים, הפוסט הזה ממש לא נכתב למישהו אישי. סתם במבט להתנהלות הכוללת של החיים.-

-חיים ומוות ביד הלשון-

המילים בעלות השפעה עצומה.

אני לא אומר "אני אוהבת אותך"

כאשר זה לא נכון.

אני לא אומר- "בשבילי את/ה כל העולם"

אם זה חסר הגיון.

אני לא אומר ש"את/ה נראה מדהים"

אם בשבילי זה בקושי סביר.

אני לא אביט לך בעיניים ואומר לך מילים הפוכות,

אבל אולי אביט בעינייך כאשר אין מילים נכונות שיוצאות.

אני לא יכולה לסבול את זה לפעמים כשהאנשים מסביבי משתמשים במילים חסרות משמעות.

שאומרים מילה, רק-

בשביל שהמצב יסתדר.

בשביל להיות במעמד יותר קרוב של חבר.

בלהט הרגע בלי חשיבה,

להגיד שאת החברה הכי טובה,

ומשתמשים סתם ככה, בשורש אהבה.

מילים בונות בטחון, אשליה, אמונה וחברויות.

מילים בונות חיים, סדר והגיון.

מילים מתבססות על רגשות, מחשבות.

מילים מביאות ליידי ביטוי הכל.

אני אפגע הרבה יותר ממילה לא במקום מאשר פגיעה פיזית, פצע פתוח, מכות.

אני לא אוהבת שאומרים לי דברים "בקטנה" עם מילים "בגדולה".

"אני שונא/ת אותך."

אני לא רוצה שיאמרו לי מילים יפות,

בלי כוונה תחילה.

אני לא רוצה שיגידו לי שאני יפה,

אם לא באמת ככה חושבים.

אני לא רוצה שיגידו לי שאין כמוך

אם יש כמוני, עוד עשרים.

אני לא רוצה שיגידו לי

סתם,

בשביל הרגשה נחמדה

אני לא רוצה לחיות בבועה, ושהיא תתנפץ.

אנא מכם אל תשמשו במילים לחינם.

זה רק עוד קצת כואב.

בטוח גם אני לעיתים משתמשת סתם כך במילים,

מה שכן, בחיים,

כשאני כותבת,

אני שוקלת וחושבת היטב לפני הכתיבה,

וגם כשאני מתעמתת, מדברת, או חושבת סתם,

אני משתדלת שלדייק ולהשתמש במילה הנכונה.

-לפחות כך אני רואה את התמונה עכשיו-

זה פשוט היה מהיר.

הכל.

בשעות והדקות האחרונות.

כל דבר הוא לטובה.

דברים שקורים, הם כי ככה זה נועד להיות, לקרות, להתרחש ולהתבצע.

לא?!

כל כך רוצה לכתוב הכל, לפרוק הכל-

אבל אני לא יכולה.

מעניין למה -_-"

זה היה כואב, ומכאיב,

זה היה מלא תקווה.

חיים פעם אחת בחיים.

צריך לנסות להנות. לא?!

צריך להסתכן, לזרום.

לא לפחד.

וואו המון זמן שלא כתבתי שיר תוך כדי כתיבת פוסט.

אז זה מה שיצא:

לו רק את הפחד יכולתי להביס.

להביט לו עמוק בעיניים

לנופף לו לשלום,

ואז לנסות לאחוז בידי, חזק-

עם היד השנייה, שזקוקה גם כן היא לאחיזה.

לו רק יכולתי להביט בעיני הפחד,

לדעת שאני לידו בלתי מנוצחת.

לדעת כשרע ולי ולעיתים שגם טוב,

הפחד יבוא וינסה לארוב.

לו רק יכולתי לדבר עם הפחד,

להציג את עצמי, בבטחון ובגאווה,

להראות לפחד שאין כמו אהבה-

לו רק יכלתי להוות לעצמי את הפחד,

להיות עצמי ורק להתעמת עם התחושות-

ואט אט להסיר את כל המסכות

הייתי בטוחה שאז הייתי צונחת,

אל עולם הלא נודע,

אל עולם האשליות.

יש לי כמה מלאכים,

יצורים מדהימים שאני מכירה.

לא משנה אם אני עצבנית, מרירה או זקוקה לעזרה.

הם תמיד שם.

גם אם לא הייתי בסדר,

גם אם אני כועסת וגם אם הם בחזרה כועסים.

גם כשאני אוהבת,

וכשהם בחזרה אוהבים.

גם שאני צוחקת והם איתי צוחקים.

בטוב וברע,

בעצב ובנפלא-

המלאכים האלה שלי-

איתי בכל צרה.

אני מניחה שאתם יודעים מי אתם.

אותם אנשים שדיברתם איתי היום-

רובכם- מתחילת הבוקר, ועד לעכשיו, השעות הקטנות.

פעם כתבתי לנטלי משהו יפה בSMS אחרי שהיא עודדה אותי בטירוף-

וזה כל כך מתאים עכשיו,

מדהימים:

"ישנם מלאכים שתמיד איתנו, בלב ובכל מקום- הם עלינו שומרים ואותנו אוהבים,

אותם המלאכים בלי ההילה, הכנפיים וקול הה', הם ממש לידנו- פשוט החברים."

שדרגתי את זה ברמות מטורפות, יחי היצרתיות וגם הכשרון:P

במן בלבול,

הערכה,

תקווה,

ציפייה.

אוהבת, המון.

אני, שמשתדלת להופיע חסרת מסכות,

ולא לגמרי להיות חשופת פנים.