אחרי שבוע שלם של שינויי מצב רוח, שינוי מראה מטורף -נו תחפושות-, שינויים בגישה, שינויים במחשבה,
השתנה גם הגיל D:
-אז הידד, שאזכה ל100 כ20!-
><
זה היה שבוע די מתיש, ארוך. אבל הוא גם היה מהנה. בהחלט מהנה.
יום שני שיר באה אליי אחרי ביה"ס וזממה משימה עם גל ועופרי כפרות עליהם והם הפתיעו אותי>< O:
מן פתיחה מרגשת כזאת >< להכניס אותי באמת לאווירת היומולדת (לעומת שנים אחרות, לא הייתה לי את האווירה וההתרגשות של לפני). ביום שלישי אדיר (לייבה) התקשר אלי. כל כך כייף ומחמם את הלב לדעת שגם משמה, וכל כך רחוק הוא כן זוכר, כן איכפת לו. 3>. אז יום שלישי הייתי בהכנות של התחפושת, של ההופעה -שהתבטלה- של פורימוש.
אז הלכנו לביה"ס באווירה מוזרה כזאת >< ומוש הופיע- תותח.
אז הייתי מאחורי 2 פרחות שהיו בטוחות שההופעה כולה שלהן, וליד גדוד יב'ניקים שקפצו, השתוללו ונהנו ><
היה קצת מתסכל הקטע של המיקום, אבללל, הייתי "שורה" 2, וממש מולו.
עידן אחי היקר טרח לומר לי שהוא סידר לי שמוש יקדיש לי מזל"ט -כמה נחמד שהוא אמר לי ולא עשה את זה בתור הפתעהO: תלה בי תקוות XD- (סתם, אין תלונות). אז מוש לא הקדיש ): ואאאאז, כשהוא עלה לאדרן, הוא הקדיש מזל"ט מיוחד בשבילי D: זה היה מרגש >< הרן -כפרות- הרים אותי על הכתפיים והרגשתי חשה אעש, אבל זה היה שווה את זה.
אחר כך הייתה מן מסיבה כזאת כייפית >< רקדנו, קפצנו, התשחררנו. נהננו. (:
ב11וחצי הגענו לבני עיי"ש. שיר המדהימה באה אלי.
כשירדנו מהאוטובוס הבני עיישיות ושירק, שרנו שירי יומולדת, פידאחנו את עצמנו ואז דפי הלכה ולא חיכתה לנועה, כי היא ממש התפאדחה O: אז שירק ואני נותרנו ללוות את נועה |: -נשמה- ואז עברנו את הכביש, שרנו את "חתונה" של שוטי הנבואה. -16" אביבים, מלאו לבת ראש הכפר.. 2 עיניה כוכבים, ושערה מפוזר.." - בשיא חוצפתנו בנוסף לזה ששרנו וצווחנו, גם הרשנו לעצמינו להוסיף כריאוגרפיה. חשוב לזכור את הפרט החשוב שהיינו בבני עיי"ש אז הערסים החביבים השקיעו בנו נפץ ואז דפקנו ריצה O:
היה כבר קרוב ל12. הגענו הביתה. שירק הביאה לי חיבוק גדול והטלפונים והאסמסים התחילוD:
היו אסמסים שממש ריגשו אותי, היו אנשים שכל כך רציתי לחבק באותו רגע. אנשים כל כך נשמות.
גם מרצאפ שלח אסמס. עוד מישהו שרחוק (הרבה יותר) וזוכר, שכן איכפת לו 3>
גם המזכרתיים כפרות עליהם שלחו, זכרו. 3> זה הדברים הכי קטנים שעושים את הדברים הגדולים.
שעליתי לחדר, היתה תלויה ברכה על החדר מאימא ושאול D:
שנכנסתי לחדר, שבעה עשר בלונים צבעוניים היו מונחים על מיטתי, ולידם הונחה ברכה נוספת(: גם במקלחת הם טרחו ותלו ברכה:)
וכן קיבלתי משניהם 1000 שקל. או-ללה. ^^ ><
חשוב לי לציין את הנוכחות של שיר. המדהימה הזאת, שהיא מן מלאך, מן נפש תאומה. איך שהיא לקחה חלק משמעות ביום הזה -19 שעותO: -הינו ביחד עד 7 בערך O:) ופשוט עשתה כל דבר בכדי לשמח אותי. את כבר יודעת איך רגשת אותי, מה שכתבת לי, שחיבקת אותי, שאמרת לי, שעודדת אותי אם הייתי קצת בדאון >< 333>.
אז תודה לך.
ואז היום עצמו, התחפשנו בביה"ס. ואמרתן למפעילה שתגיד מזל טוב ברמקול, איזה נשמות אתן. 333> ואז הלכנו לתחנה המרכזית, עם השמעה קולות מאוד דומיננטית, והמונמון צהלה D:
נסענו לבית הפנקייק, והיה טעים ומשמין עד מאוד (: אתן פשוט כל כך מתוקות!
נשארו בבילו, שיר, נטלי ואני. היה מצחקי ומפדאח עד מאוד. נאמנאמ קנינו שטויות וכאלה. 33> היינו ממש עייפות O: וגם נזקקנו לכסף, אז זה היה עצוב. ):
בסופו של דבר, שיר חזהר אליי לקחת את הדבירם, וההורים של הישבו אצלנו ושתו קפה להנאתם >< שתינו נכנסו כמו פוסטמות עם התחפושות. מיד אחי הגיעה. נשמה שכמותו- בא במיוחד ליום הולדתי 33> הוא הביא לי גרביים XD ושוקלודים של מקס ברנר. נשמה 33>. ואז אנה הנשמה התקשרה ובאה אליי. -יצא שוב להתקרב לאחרונה, ואני אוהבת אותך המון- היא כתבתה לי ברכה שהזכירה לי אותנו כל כך, והביאה לי חולצה מתוקה ביותר. חן בתאל וני השמנות באו אליי לראות השרדות ואז נרדמנו XD.
ככה הסתיים לו היום הזה, יום שלא נגמר, יום מהנה, היום שלי. D:
מדהים שבגלל שיחת טלפון אחת, אסמס אחד, אימרה אחת פשוטה בעלת שתי מילים "מזל-טוב" אתה יודע מה אתה בשביל מישהו, אתה יכול להעריך את הקשר שלך איתו, אתה יודע באיזה מצב אתה איתו. פשוט יודע.
אז היו אנשים שהדהימו אותי כל כך לטובה, שעשו לי טוב על הלב והנשמה, והיו את אל אלה שאכזבו, אבלל, לא נתתי לזה להשפיע עליי בכלל. לקחתי הכל לאור החיובי שאני עכשיו אדע להעריך את הקשר שלי איתם.
דפקתי חפירה על היומולדת.
ושוב, כל כך תודה לכם. מדהימים.
פעם, יכלתי לאכול את עצמי על הבלבלות, על חוסר האיזון.
כבר התחלתי לקבל את זה שאלו אבני היסוד שלי, ואין לי דרך לברוח- למעשה אני גם לא רוצה. אין סיבה אם זה מה שמייחד אותי, והופך אותי לשיר שוורץ.
ממש שקלתי את עניין הפרישה בכובד ראש. כמעט והגעתי לזה.
היום שהגעתי לסניף, ראיתי איזה יפה הוא, לקראת הפורימון.
לא הייתי ביום עבודה אחד אפילו- זה מראה כבר כמה זה חשוב לי. כי גם עם העומס והקושי, בטוח יכלתי לדחוף איזה יום אחד לפחות. בבוקר, היה את הפנינג פורים ועזרנו כהרגלנו לבנות הקטנות והמתוקות- הנאה כפולה- ריקוד והדרכה בו הזמן. חשבתי לעצמי שאולי אעשה שמה את המחויבות. דיברתי עם לירון והיא נשמעה ממש מרוצה היא אמרה שהי אאוהבת את הדרך שאני מדריכה. -נשמה עליה-
הבנתי שלתנועת נוער אני חייבת להגיע עם חיוך, ולא כ"חובה". גם בפעולה של הצופים ממש נהנתי. מן צורת מקור כזאת. הבני עייושיות><
אחרי כל המקרים האלו, והמחשבות פרישה נראתה לי בסדר גמור. אולי אפילו שכנועיים עצמיים.
ואז, שהגעתי לסניף במן תחושת אי נעימות משהו אמר לי שאי כן צריכה להשאר. גם רכז"ש (ליאת) הביאה לנו מן משלוח מנות מתוקי כזה. >< והביא הלי שוקולד לכבוד היומולדת. אחרי צ'ופרים כאלה מגעיל "לבוא בטענות" אבל החלטתי שאני אשתף אותה במחשבות. דיברנו ממש המון זמן. אמרתי לה בדיוק מה שאני מרגישה. שאני במכבי בגלל האחריות שיש לי. בגלל הקבוצה שלי, בגלל הצוות שלי.
הקבוצה לא במצב טוב כל כך בשביל שאוכל לעזוב אותה, גם ככה הם לא הכי יציבים כרגע. ומיקה, כ"כ לא מגיע לה.
הסברתי לה שאומרים לי מכבידאה או מחנה קיץ ואני מתבאסת, בניגוד לבוגרים אחרים שרק מחכים לזה. שאני מגיעה למצבים שבא לי שייגמר. ואולי זה מן ג'וק כזה שנכנס לי לראש ומכריח אותי לא להנות.
כי הרי במדצי"ם כ"כ נהינתי הייתה תקופה מדהימה. שהייתי בפעולת שכב"ג בצופים כ"כ נהינתי.
אז כן בשתי תנועות הנוער האלה החברים הממש טובים. וזה הכי לגיטימי שיש להרגיש ככה. כי גם במכבי יש לי חברים וגם איתם אני מסתדרת, צוחקת, נהינת. אבל משהו מהם מרגיש לי לא אמיתי, בניגוד לשאר החברים.
אז ההתמודדות מבאסת. אבל הגעתי להחלטה שאני אסיים בתור ששיסטית כמו שצריך, עם קבוצה, עם תהליך.
שנה הבאה סביר להניח שאפרוש. שאבקש מלירון קבוצה בריקוד. הרי ההנאה תהיה כל כך גדולה גם הדרכה וגם ריקוד.
ושאצטרף לצופים, גם אם לא אהיה פעילה לגמרי בשל הלחץ הרב מהלימודים.
ואז, יהיה טוב (:גם עכשיו טוב. אני סתם בכינית D:
שבת שלום, ושלא תהיה חופרת כמו הפוסט המיותר הזה.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי: