החופש הסתיים- מהר מידי.
אבל זה היה חופש מעולה (:
חופש שקירב אותי כ"כ לצופיות במחנה.
חופש שהייתי בו בצרפת עם המגמה. והיה כ"כ טוב.
היה חופש קליל וכייפי!
ועכשיו אנחנו ניצבים מול התחלה חדשה, מול כיתה י"א.
שנה קשה מאוד.
ואני יודעת שיהיו הרבה דברים שאצטרך להקריב למען דברים אחרים.
אז זו תהיה שנה עמוסה וקשה, אבל גם כייפית, ואני אמצא את הצדדים היותר חיוביים.
ואדאג לשמור על קשר עם האנשים שחשובים לי.
כשיהיה לי רע וארגיש שאני נבלעת, אני לא אתן זה לבלוע אותי. אני אתחיל להשתלט על זה ולדאוג לעצמי, לחזור לבלוט.
זה מן חוקי קיום בקרב בני האדם.
השנה ויתרתי על קלידים. אאוץ'.
אבל הם כאן איתי, ויש לי את ספר הנגינה לידי. אני אמשיך להלחין ולא אפסיק לנגן. זה משהו שתמיד אוכל להחיות שוב.
ריקוד, אם אני אפסיק, יהיה קשה לחזור לזה.
אני די שלמה עם ההחלטה הזו, כי אני יודעת שאחזור ללמוד בעתיד. (:
כבר הרבה זמן שזה חסר, וזה מתחיל להיות יותר ויותר מורגש.
פשוט צריך את המישהו הזה שיאהב ויעריך אותך בדיוק כמו שאתה.
שיחבק אותך ברגעים הכי קשים שלך והכי יפים שלך, וכשהוא יביט לך בעיינים זה יהיה הרגע הכי אמיתי, יותר מהמילים אפילו.
חסר לי המישהו הזה, ובעצם הבעיה פה היא אני.
אבל זה בסדר, כי עם כל העומס הזה, אני לא אהיה אותו הטיפוס שאני רוצה שיהיה לצידי.
אז כל דבר בזמן שלו, האופטימיות. :)
יהודה פוליקר, פחות אבל כואב.:
לימים זה נשכח כאיננו
אבל כשהערב אורב
אומר לך כך בינינו
פחות אל כואב
על מה שנפצע בי, נפצע והגליד
כמעט ואינני חושב
לומדים לחיות עם זה ככה
פחות אבל עוד כואב
עם כוס ורקיק אפשר להמתיק
אין קץ לבריחות
זה לא נעלם רק רחוק או נרדם
וכואב אבל פחות
לא נעלם רק רחוק
כואב אבל פחות
פחות ועדיין, עדיין פוגע
זה בא והולך את יודעת
זה כואב כשאני, אני בך נוגע
זה כואב כשאת נוגעת
פחות ועדיין, עדיין פוגע
מלאמלא בהצלחה שתהיה לנו השנה, כי אנחנו באמת צריכים אותה. (:
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי: