גלי של הצדפים

עוד יום רגיל במערכת הנורמה האינסופית.

הייתי היום בים ושרצתי בחול החם והצהוב בין המדוזות [יימחשמן]... ואז, אחרי המקלחת, גיליתי שיש לי פטריה בבהונות ברגליים. נו, אני והרגלים המושמצות שלי. פטריות זה עסק מצחיק, הלה כן? אפילו הזחל של עליסה חושב ככה. נראה לי...

חשבתי לשאול את עצמי מה שלומך והאם נאים השכנים בעינייך, אבל במחשבה שנייה הבנתי שזה יהיה ממש חסר טאקט מצידי, ובטח היית עונה לי עכשיו ב"נאים ונעים" או משהו מחוכם שכזה.

היה חם היום בעולם בני האנוש, למרות הבריזה המעט נעימה. אצלך בטח הרבה יותר נעים, יש לך... הממ... איזה אינסוף כיווני אוויר, לא? חחח כמה אירוני מצידי לדבר איתך עליך... אפעם לא אהבתי לדבר על עצמי. ובכלל, המוות הרבה יותר מעניין ומסתורי מן החיים.

כשישבתי היום על החול והסתכלתי על השקיעה עם נעה הוצפתי פלאשבקים, כאלה של שקיעות עצובות. כמו היום שבו יותם נסע לארה"ב ל"חודשיים ביקור-משפחה" וחגגנו לו כולם על החוף, את זוכרת? זאת הייתה פרידה עצובה וכולנו בכינו, חוץ ממך- את בכלל טענת ש"אסור לחגוג פרידות אלא רק שייבות" ושאנחנו בוכים כמו חברות נמושות "כי זה לא שהוא מת, הוא יחזור כולה עוד חודשיים" אבל את לא יכולת לחכות ואת מסיבת החזרה שלו חגגנו בלבוש שחור ואופנתי בבית הקברות המקומי.

תגידי, היצור הזה, איך הם קראו לו? אלוה...אלוהים משהו, הוא באמת קיים? כי יכולה להתפתח שערוריה בקרב המאמינים...! זה יכול להיות דיי מצחיק, אבל גם עצוב בו זמנית. הם בטח לא יאמינו לי אם אני אגיד להם את האמת ויאשפזו אותי בבית משוגעים. אדם לא יכול לחיות ללא אמונה בדבר כלשהו- אם בדעותיו, בכוח עליון, בטבע, באלים, בעצמו, בחייזרים, בגלגול נשמות... חיי האדם מונעים ע"י אמונה. ללא אמונה הם נשארים חסרי כל ערך... למה לקום בבוקר אם רע לי עכשיו? שום דבר לא מבטיח לי שמחר יהיה טוב יותר. ומחרתיים? ואם העולם סובב סביב הצער והכאב? ורגע, העולם באמת סובב סביב הצער והכאב והוא כולו מהול במן רגעי שמחה מתקתקה שנגמרים מהר. טיפות השמחה מתוכננות להיות חזקות יותר מטיפות הצער וממש כמו בקרב בין שני קוסמים, או שני זרעונים על ביצית, המנצח זוכה בפינת זיכרון ותודעה. אבל לפעמים הגלגל מתהפך ודווקא טיפות הצער הן המנצות את טיפות השמחה... והתוצאה ידועה לכל.