לנצח את המובן מאיליו

"את עוד צעירה , הגוף עוד לא מוכן, המערכות.." אלו התגובות שקיבלתי כל פעם שהעליתי את נושא האי, אי שאני שרויה בו לבדי , אי-האורגזמה.

אולי אני חולה, אולי משהו לא בסדר איתי, אולי אני באמת צעירה מידי.

צבא, בחורים , פיתויים, מפקדים.

עברתי לא מעט בתקופת הצבא, היו חברה היו צחוקים היו אהבות ואכזבות והרבה סקס רק דבר אחד לא היה לי. מעולם לא עליתי עד הפסגה להציץ על הנוף הקסום שנמצא אי שם מעבר לאופק, כולנו עלינו וטיפסנו, עברנו יערות , שדות וטרשים ורגע לפני הכיבוש אני נעצרת שם בוכייה מרה מביטה על כולם צוהלים מניפים את הדגל ורוקדים סביבו.

יושבות הבנות ביום שישי  כל אחת והסיפור שלה "איתו זה היה מדהים, 4 פעמים באותו לילה" ועיניה זורחות.

"הוא משקיען , נתן לי הכל ולא ויתר עד שגמרתי" והחיוך משתפך לה עד הסנטר.

"גם אני, גם לי היה כייף, התחבקנו, התנשקנו, היה מדהים" אני שומעת את קולי מהדהד בתוך השקט, אני רואה את העיניים שלהן נעוצות בי  מבקשות את הפואנטה בשקיקה.

אין, אין לי פואנטה, אני עוד לא שם ובראשי אני שומעת את אימי אומרת "אין דבר ילדה, כשתגדלי תביני" ואני יודעת שצריך להשלים עם הנכות, אני צריכה להתגבר.

עוד רגע עוזבת את הצבא ופורצת לחיים  ושם , שם באוניברסיטה אני אתגבר, בטוח שאני אתגבר.