לנצח את המובן מאיליו

רגע לפני הסוף, ממש שניה לפני שהשרות הצבאי מסתיים ואני רואה לנגד עיניי את עצמי מוציאה את העיניים לסטודנטים ומרצים במסדרונות האוניברסיטה, ממש אז הוא פרץ לחיי.

ממש אז הוא הופיע.

ינון, התימני מהסדנא, איש קבע  כבן 35 ,  וולגרי, בדחן נראה לא משו אבל, לא יודעת למה ואיך האיש הזה עשה לי זעזועים בגוף רק מלראות אותו. עמדתי שם והוא חייך וקרץ  ואני חייכתי בביישנות משפילה מבט , גופי רעד , הגרון היה יבש , הרגשתי התכווצות נוראית בבטן.

באותו ערב הייתי בחדרו, הוא נגע בי כפי שאיש לא נגע, הייתי מסוחררת לגמרי, נפתחתי לגמרי, נתתי את כולי מתוך עילפון חושים, כמו בול עץ במורד הזרם נתתי לו להוביל אותי.

גופו הערום ואברו המיוחד, הניחוח , הטעם כל אלו גרמו לסערת חושים שזרמה מבטני אל בין רגליי, מעולם לא הייתי מגורה כל כך, ידעתי, ידעתי שהיום אני אחווה את היפה מכל, ידעתי שהלילה יהיה הלילה האחרון לבתוליי השניים.

הכל זרם יפה,  לראשונה לא הייתי חרדה שמא לא אגיע למחוז חפצי, הלכתי איתו, הוא הלך איתי וכך  גלשנו במעלה הגל שמתגבר ומתגבר  עד שיתנפץ.

אכן הגל התנפץ, שלי התנפץ רגע לפני שהיה צריך להתנפץ, התנפץ בכאב , התנפץ בתסכול ובבכי-שוב הילדה עומדת לפני מוכר הגלידה ורק 10 אגורת יפרידו בינה ובין אותו ממתק.

שוב אכזבה, שוב כאב, שוב התסכול הנוראי שמשאיר בור ללא תחתית.

ינון הבין, הבין וניסה, שבועיים ויותר עשה כל מאמץ עד שהפך אותי למעבדה למטרתו: "אני יגרום לך לגמור" היה אומר .
ינון הבין וניסה, ינון גם התייאש,, ינון האשים את עצמו, האגו של ינון נפגע, ינון הפך עורו.

"בואנה, הבחורה הזאת לא גומרת, היא אסקימו" , זה המשפט ששמעתי מתוך צחקוקי החברים כשבאתי להיכנס לחדרו.

אני אסקימו, אני קרה, אני מקרר, אני גוש קרח, אני לא גומרת!
עכשיו זה כבר אמיתי בשבילי.

ככה כל האמת בפרצוף.