מה הולך עם העולם הזה?!

מה זה הבולשיט הזה?! (ולמה אני ערה בשעה כזאת?!)
אז כרגיל היה לי משעמם עד שזה הפך לסוג של מזוכיזם ולפתע מצאתי את הבלוג של עצמי מלפני 3 שנים.
מה עבר עליי?! ולמה אני מתנפלת בלי להגיד שלום?! ומה זה כל השאלות האלה שאני שואלת ואין מי שיענה לי?!

טוב, סליחה, להיכן נעלמו הנימוסים שלי (בהנחה שהיו, כמובן) -

שלום כולם, ללא הבדל בין גזע ומין!!  (אולי בכל זאת יש לי העדפה קלה ליהודים)...

לאחר שקראתי את הפוסטים ה"אחרונים" שלי, ופיתחתי פוסט-טראומה מעצמי, הבנתי שקצת השתנה:

פרשתי מהתיכון, התחלתי לעבוד, נרשמתי לאוניברסיטה, הייתי המון בחו"ל והכרתי אנשים רבים ומרובים (מרוחים בריבה). 

אה כן, וגם הפכתי להיות קצת יותר נורמלית!!!

טוב, זה לא באמת מעניין אף אחד, אפילו לא אותי! ועוד מדובר עליי כאן.
אבל זה הרגע שבו אני קוראת לכל אותם המונים שחיים בבועה של:
"היי-אני-בדיכאון-וזה-קצת-מגניב-כי-אני-עמוק-ומיוחד-ושונה-מכולם-ואפילו-הבלוג-שלי-בצבעים-אפלים-יו-אז-תנו-לי-קצת תשומת-לב-כי-אם-לא-אני-אחתוך-ורידים".

גרררר... אם אני אתפוס אחד כזה שמדוכא על רקע כלום ונהנה מכך אני מודיעה בזאת בהצהרה שאני מביאה כמה חברים מג'לג'וליה וההמשך... אשאיר לדימיונכם הפורה.

אחרי כל התלונות שלי על גיל ההתבגרות הטיפשי (מותר לי לרדת על כולם, אני בת 21 עוד כמה חודשים, והדרת פני זקן),

נותר לי רק לפסוח על הכל ולדבר, איך לא, על פסח.

אין כמו הישראלים. (וטוב שכך). 

הכל מתחיל בזה שכל פסח נשות הבית (שלא לומר "עקרות") נלחצות מחדש שיש להן רק עוד יומיים לקרצף את כל הבית (לא, אני לא רומזת לשובניזם) עד שעולה להן לחץ הדם ואז הן מבטיחות לעצמן בקול ממורמר: "נהייתי חולה! שנה הבאה אני אהיה יותר חכמה ואתחיל לנקות מוקדם יותר."

כן, נכון. ואני אתחיל ללמוד שבוע לפני המבחן ואוותר על להשתכר לאורו של הירח.

זה ממשיך בזה שבמשך החג כולם מתלוננים על כמה שהמצות לא ניתנות לעיכול ועושות להן רע בבטן ומתפלאים על כך בתדהמה כל פעם מחדש, כאילו שזה הפסח הראשון שהם חוו.

"שנה הבאה אני אוכל מצות רק בשביל הברכה וזהו!"

כן, נכון. ושנה הבאה לא תתפרעו ותקנו ערמות מוגזמות של מוצרי פסח כמו שעשיתם השנה (וב-30 שנים האחרונות) כאילו ישראל נכנסה למתקפה גרעינית וצריך לאחסן אוכל כמו נמלים לקראת החורף והריי שמצות זה האוכל היחיד שלא ספג את אותו רעל גרעיני. 

אני גם בטוחה שכשיצא פסח שיחקתם אותה ש"מה, אני בכלל לא משתגע על לחם ולא היה לי כזה חסר..." ואז בשניה שנכנס כיכר לחם חמוד אל ביתיכם נטול החמץ התנפלתם עליו כמו אסיר משוחרר על בובה מתנפחת! אני יודעת את זה כי זה מה שאני עשיתי. חחחח.

(לא את הקטע עם הבובה...)

ומה הקטע עם העיניין שכולם פיתחו שינאה אישית למצות? "אני רק מחכה שפסח ייגמר! נשבר לי מהמצות הנשברות האלה!"

ואז כשפסח נגמר, כל המשפחה ממשיכה לטחון את שאריות ארגזי המצות שנותרו לפחות למשך חצי שנה כי "חבל".

חבר'ה, סחתיין על הניסיון לשמירה על המסורת היהודית, אבל לפי מיטב ידיעתי ההלכה קבעה שבוע לאכילת מצות, ולא עשור.

(או שזה רק המשפחה שלי עושים את זה? חחח) אולי פשוט תודו בזה (אבא ואמא!) שאתם מתים על מצות?!
דבר אחרון, כמובן, לכל אניני הטעם וחובבי האלכוהול שבינינו (שלא לומר "אלכוהליסטים אנונימים", חס וחלילה) -
למה בירה זה לא כשר? הריי מדובר בשמרים שלא תפחו. אם ככה, גם מצות אמורות להיות לא כשרות (ואז פסח מאבד קצת מהקטע שלו).

ולמה זה המאכל היחיד שלא התאמצו להמציא לו תחליף בפסח? יש אפילו פיצה כשרה! לא יודעת אם אכילה, אבל כשרה.

וגם סושי! ולחמניות קטנות כאלה מגעילות.

לא נורא, התנחמנו כמו בכל שנה ביין האדום. אבל אני חייבת לקטר על זה לרגע קט: תהליך שתיית היין זה לבחורות עדינות וטיפשות.

צריך להחזיק את זה באופן מסויים ומאוד לא נוח, להריח קודם ולגרגר בגרון כמו שעושים בסוף ציחצוח השיניים.

ובכלל, כל אחד ששותה יין מיד מרגיש צורך לשבת זקוף ולזרוק מילה על הארומה של היין כאילו שהוא מגדל יקב בבית מגיל 6.

ולסיכום, אי אפשר לעשות "לחיים" כי הכוסות כלכך דקיקות עד שזה מעורר פחד שלא יישברו.

(למרות שבזכות חיפוש פאבים סליזיים בת"א שבהם אוכל לשתות יין בעוד שכל הכופרים משיקים סביבי כוסות בירה, כאילו בכוונה כדי שייצאו לי העיניים והכבד, מצאתי סוףסוף עבודה!)

אז רק בגלל דברים כאלה - טוב שפסח הגיע אל קיצו.

טוב, די לקשקש (חוכמה גדולה, אחרי שלא נותר לי כלום להגיד) פסח לא רלוונטי כרגע עד לאפריל 2009.

יש לכם שנה מהיום לאכול דברי אפייה בצקיים, משמינים וחוסמי עורקים עד שבץ ולהנות ממערכת עיכול סדירה ותקינה!

עכשיו, אחרי כל זה - אני רגועה :] 

שיהיה תחילת יום טוב, כבר 6 וחצי בבוקר אז אני הולכת לישון.

^_^

אמלי.