החיים, היקום וכל השאר

בחיי שעברתי את הגיל שבו הייתי משוויץ על כמה שאני שותה. אבל השבוע הזה היה קיצוני באופן לא יאומן
ומה לעשות שלאכוהול היה חלק נכבד בשבוע זה?
להלן תיאור הארועים:
יום שישי - יצאתי עם חברים למסיבת סילבסטר בת"א. כן אני יודע שסילבסטר היה ביום ראשון אבל מסתבר שכשאתה זקן קשה לך לקום אחרי האנג-אובר. מה יצא לנו? גילינו פאב חדש בשם הsublime שהוא נחמד וגילינו שאנחנו לא כאלה זקנים (זה מה שקורה שהולכים למסיבה של בני 30). אבל היה נחמד והיה אלכוהול חינם וברמנית שהביאה לי שני שותים של ג'ק דניאלס בלי להניד עפעף...
יום שבת - לא נצא במוצאי שבת? בטח שכן. פאב ת"א בורגני ברחוב אחד העם ועוד אחד ברחוב לידו.
יום ראשון - למרות שלא תכננתי לצאת - אחרי יום שישי הרגשתי שחייבים לתקן  - אז... מסיבת סילבסטר. פאב ת"א נחמד. מוסיקה נחמדה והרבה סקס באוויר. הרבה אלכוהול.
יום שני - מסיבת ברית לבן של בן דוד שלי... כוס יין. בקטנה.
יום שלישי - חתונה של בת-דודה שלי. כוס יין אדום. 6 שותים של גרנטס.
יום רביעי - בבוקר מבחן בחוק שיפוט צבאי. עברתי ב98. בערב מסעדה. יומולדת לבן-דוד אחר. כוס יין לבן (יאק).

 

אז מה יצא לנו:
1. יש מצב שהכבד שלי שילש את נפחו.
2. גם לי יש גבולות. גירדתי אותם.
3. אני לא יודע מה יותר עצוב - שאפשר לעבור את המבחן הזה עם האנג אובר מטורף או שהסמיכו אותי לשפוט חיילים צעירים.
4. עורכות דין עתודאיות הן זן שונה מהעתודאיות שאני מכיר... צריך לחקור את הנושא.

ככה לבד. לאור הירח.
את הבחורה היפה בעולם.
שקט שאחרי. דממה של לפני.
ואת ערומה לצידי.
דמעות משבצות את עינייך.
מול חומה אטומה של לבי.
פיך אומר דבר אחד
אך יש משהו אחר בדבריך.

 

לא מובן בכלל... אבל זה מה שיצא.