החיים, היקום וכל השאר

בדיוק באמצע שנכנסתי עמוק לקוד. ממש התחלתי להבין איזו פונקציה עושה מה - קיבלתי טלפון:

היא: "בא לך לבוא לאכול במסעדה של אמא שלי?"

אני (חושב: המממ... אוכל) - "בטח".

היא: "טוב אז היום בשבע" (לא בדיוק ככה אבל אני ממש לא זוכר פרטים).

ניתוק. ואז זה הגיע אלי - "הכרת הורים" - מלחיץ משהו. אבל אני לא בנאדם נלחץ וממש סבבה לי איתה  ואני הייתי ממש רעב (חוץ מזה כבר הייתי פעם במסעדה הזו - רק לא הכרתי אותה אז). אז אני לא רואה בעניים והולך לאכול ולפגוש את אמא שלה!

באתי לקחת אותה. ("זה מלחיץ אותך?", "לא מה פתאום").

ועכשיו אפשר פשוט לקרוא בספר בראשית בפרשות הראשונות וזה בלשון המעטה הגן עדן אליו נכנסתי. איזה כיף ללכת עם הבת של השפית (לבבית ביותר אגב) למסעדת יוקרה. פינוק ממש. למרות שקרה משהו עצוב ביותר - לא גמרתי את הסטייק (פריים ריב, או עגל חלב אם תרצו במשקל חצי קילו)! איגוד מגדלי הבקר שלח לי היום מכתב אזהרה. ובסוף הקינוח - זה התפוח שפיתה את חווה! סופלה שוקולד כשההגשה היתה חלומית ממש. והיא - היתה נבוכה מזה שהדייט שלה פגש את אמא ומזה שכולם הסתכלו עליה כי זו היתה הפעם הראשונה שלה שם אבל ממש משעשעת ונעימה (למרות שרוב הזמן הסתכלתי מעבר לכתף שלה על אופן הכנת האוכל... מרתק ממש).

אבל לא בגלל זה אתם קוראים את הבלוג שלי :) בדרך הביתה אני חושב לעצמי: תנומה קלה לא תזיק עכשיו. והיא - לאן אנחנו נוסעים. אני:"אליך הביתה". היא: "צריך לקנח בסקס". באמת שלא חשבתי על זה קודם (טיפש טיפש טיפש) - אבל: שלום! אני מונטויה, ופתאום יש לי כח להזיז הרים!.

אנחנו באמת פשוטים הגברים, אוכל, קצת שיחה קולחת וסקס... זה מה שמזיז אותנו ממקום למקום.

עכשיו צריך להבין, אחרי ארוחה כזו - קשה מאד להתעלות על התענוג עם סקס (אחרי הכל, שוקולד אין לזה תחליף).

היא הצליחה ועוד איך....  בעצם, אנחנו הצלחנו :)

שיהיה לכולם סופ"ש נפלא. עוד נשתמע.