בכללי

שם הבלוג: Hollywood Whore

שם הכותב: מי אני? כן אתה.

תיאור הבלוג: I'm sorry but the party's over.

פז"מ: נוב' 10, שלושה חודשים.

במבט ראשון

שוב שורות מחברת? דווקא אהבתי מאוד את הקונספט, לבן-אפור-שחור, לא מעיק ואפילו נעים.

(5 מתוך 5)

העיצוב

תמונת הכותרת: צילום שחור לבן של עצמה. הייתי אומרת שהצילום על רקע הארון יכול לגלות הרבה על עצמה, אבל מה שבוטל הכי זה הצילום-דרך-מראה. חבל. תמצאי חבר, חברה או אפילו אמא שיצלמו אותך.

רקע: שורות מחברת.

כיתוב: שחור. כותרות אפורות. ההגיון אומר לי שהגיוני שכותרות יהיה תמיד כהות יותר, אבל פה דה דווקא עובד לא רע.

כותרות הרשימות: חלק אפורות, כמו הכותרות.  חלק מעוצבות. למעשה מדובר על עיצוב פונט וסידור טקסט. לא מתואם משהו

(12 מתוך 15)

רשימות

Believe you can. And you will.- רשימת TODO.

הנושא החם – פוסטים שהיא כתבה לפי תכתיב של מישהו שהיא לא מכירה, כי הוא החליט שעכשיו זה "חם". לא רק שהיא כתבה לפי הוראה (והיא לא כתבת בעיתון) אלא גם מתגאה בזה.

שאלון שבועי – זה דווקא יכול להיות ממש מקורי, אבל יש רק פוסט אחד כזה. יש לך בלוג 3 חושים, למעשה עבורו קצת יותר מ8 שבועות. אני מצאתי עוד שאלון שבועי אחד, ועוד שאלון לא שבועי. אם את רוצה לעשות מזה קטע מיוחד ולענות על כל שאלון שבועי אני הכי מפרגנת. אם לא, תורידי את הרשימה המיותרת שיש בה רק קישור אחד. לפחות תסדרי אותה.

You have the key to my heart – נראה לי שהשם נבחר באופן שרירותי. למשל מה מבדיל את אלו שסימנו "הצג אותי ברשימת הקוראים האחרונים" שנכנסו לשניה ויצאו, מאלו שלא סימנו את הריבוע, קראו את כל הבלוג והגיבו לך דברים מהלב? אם זה לא ברור, זאת רשימת הקוראים האחרונים.

(3 מתוך 10)

התוכן

קצת קשה  לי להגיב על זה. הרבה תוכן אין. גם בגלל שהבלוג בן פחות משלושה חודשים, וגם.. גם כי אין הרבה מה להגיד.

אני יכולה להגיד שהילדה יפה, ושהיא פוטוגנית. ושהיא צריכה להפסיק לצלם את עצמה דרך המראה, כי יכולות לצאת תמונות ממש יפות.

לגבי הכתיבה. הכתיבה יש לה נטייה לשקף את הכותב. את דעותיו, מחשבותיו, אישיותו. להראות את מה שמיוחד בו. לפעמים אנשים כותבים במטרה להראות משהו מסוים. כמו אנשים שמנהלים שיחות בטלפון ליד אחרים כדי שיבינו מיהם, כמה הם חשובים, כמה הם מסוכנים, כמה הם פופולריים ועוד.

הרבה פעמים זה נעשה לא מכוונה רעה, אלא כצורה של ביטוי עצמי, כי באינטרנט, לעומת החיים האמיתיים הכל מותר. ואין לי בעיה עם זה. אם משהו מיפה את המציאות, בשביל להיות קצת יותר כמו שהוא רוצה להיות באמת, זה רק חלק מהתהליך.

כמו שאמרתי, זה לא מה שמפריע לי. מה שמפריע לי זה "מודל החיקוי". השאיפה להיות כל כך מיינסטרים. לעשות את עצמך חולה כדי להישאר בבית, לכתוב עוד פוסט שלא ישנה כלום על גלעד שליט, לגנוב דברים כי אין לך כסף ולאזכר סרט ולהגיד "לא מפחיד" זה בנאלי. להשתכר ולהתמסטל הן לא שאיפות. הם מחלות שאת רוצה להביא על עצמך כדי שיחשבו שאת מגניבה. וזה לא.

מבחינתי, לרצות סופרלנד הרבה יותר אמיתי בעניי. אולי גם להשתנות. השאלה היא איך.

מצד שני כן רואים נקודות אור, רואים שיש משהו עמוק יותר בפנים. אל תפנימי את זה. תורידי את המסכה,אל תיכנעי לתכתיבים.

(33 מתוך 70)

פוטנציאל

יש מקום לשיפור, אבל הפעם יש גם סיכוי. הבלוג דנדש, והוא יכול להיות טוב בדיוק כמו שיכול להות רע, הבחירה כולה בידייך.

בסה"כ

הדירוג שלי 2.8 [מתוך 5]