לא משנה כמה אני משתדלת לצאת מהבית כל הפורים הזה - כלום לא עוזר. זה עדיין אותו חופש משעמם ומעיק.

אז אתמול, שלשום, או לפני שבוע...אני לא הכי זוכרת... כמה אנשים מהכתה סחבו אותי לעל האש.

ב9 פגשתי אותם ליד הבצפר במחשבה תמימה והגיונית לחלוטין, אם תשאלו אותי, שהם כבר עשו את כל הקניות שדרושות לעל האש הזה. טעות.

החבורת אידיוטים אפילו לא אספה קרשים.

אחרי שצרחתי עליהם שנתיים רצוף הרצתי אותם לסופר הקרוב והתחלנו להעמיס על העגלה:

מרשמלו בכמויות ("מי יאכל את כל זה?"). נקניקיות ("חריף לי חריף לי"). קולה. קולה. קולה ("..."). המבורגר.

"אממ..."

"מה?"

"אי אפשר לעשות המבורגר"

"מזתומרת אי אפשר לעשות המבורגר?"

"אין מנגל"

"מה?! אתה מתכוון לעשות על האש בלי מנגל?!!?!?"

"אהמ..."

"754%^$%^#$^$#^453/456"

....

מנגל חד פעמי ("גאון. את פשוט גאון"). כלים חד פעמיים ("?!"). מפיות ("שיואוווו איזה אמא את"). שיפודים ("20 שקל לחבילה?!").

אחרי שעה וחצי הגענו למקום שמיועד למדורה. חצי שעה לקח לאינפנטילים להדליק את האש. עוד חצי שעה לקח להם לפענח איך לפתוח את המנגל. אחרי שהתעצבנתי קשות, חטפתי להם את המנגל מהידיים והדלקתי אותו בעצמי.

אני היא זאת שארגנה את הקניה, אני היא זאת שעשתה את השיפודים, ואני היא זאת שפרשה הבייתה מוקדם והשאירה אותם למות שם. ולחשוב מה היה קורה אם לא הייתי באה...

לקחים:

- לא לבוא יותר לקומזיצים.

- לא לסמוך על גברים שיארגנו דברים.