האודי פיפס! התגעגעתם אליי? [נוט.] כי די התעלמתי מקיומו של הבלוג הזה אבל הוא הסתכל עליי כ"כ יפה מהרשימת מועדפים שלא יכלתי לשלוט בעצמי והגעתי כדי לעשות לו טוב.

ומה עושה לבלוג יותר טוב מכתיבת פוסט על ספרות?! הא??? תראו הנה הוא כבר מחייך באושר.

אז כן, מתכונת בספרות אוטוטו ואני טובעת בתוך הררי יצירות שמגעילות את הנשמה.

איך אפשר לכתוב על שיר בעל 4 שורות 5 דפי פרשנות, מישהו יכול להסביר לי? ועוד לשנן את כל החרא הזה כאילו זה הדבר היחיד שחשוב בעולם רק כי לאיזה מורה מתחשק לשלות ממעמקי זכרוני מידע שהקשבתי לו בחצי אוזן לפני 4 שנים אצל מורה לגמרי אחרת בכתה לגמרי אחרת בבניין לגמרי אחר...

כן, בא לי למות.

אבל איכשהו שרדתי את כל ההתכוננות לפרק של השירים ואף מצאתי כמה אוצרות.

אפילו זכרתי פרטים נורא נורא חשובים ממשהו שלמדתי בכתה ט'.

וגיליתי שרחל הייתה בחורה מוכשרת למדי. אחד השירים שלה ממש נגע בי, בלי שום סיבה מיוחדת.

אפילו ידעתי אותו בע"פ מסתבר. טםטםטםטם!!! פאק מי היה מאמין שאני מצטטת שיר לבגרות בבלוג שלי :\  [זה מהראש, יש מצב לטעויות]

~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~

צריחות שצרחתי נואשת, כואבת

בשעות מצוקה ואובדן

הפכו למחרוזת שירים מלבבת

בספר שיריי הלבן

נגלו חביונות לא גיליתי לרע

נחשף החתום בי באש

ואת תוגתו של הלב הכורע

יד כל במנוחה תמשש

~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~

פשוט נהניתי לנתח את השיר הזה (:

נדבר כבר.