I need your trust But you don't try anymore
[Jemini - Cry Baby]
זה חלק משיר שייצג את בריטניה באירוויזיון לפני שנתיים או שלוש. הוא התפרסם בעיקר בזכות האפס נקודות שהצליח ללקט.
אף פעם לא ממש הבנתי איך זה קרה, שיר לא רע בכלל..
אין מה לעשות גלגלי העולם (או האצבעות על לחצני הטלפון) נעים בקצב אחיד עם הפוליטיקה. רוצים מלחמה? יופי. עכשיו אין זכייה באירוויזיון! מוהאהאהאהא תמותו.
אבל די גלשתי מהנושא,
רציתי לשתף אתכם, שניים וחצי קוראים חביבים שלי בנטייה חביבה שיש לי. טוב, יש לציין שזה לא רק לי - אבל בעיקר לי!
מאז שאני זוכרת את עצמי לא הייתה תקופה בשנות-תחילת-ההתבגרות שלי שהצלחתי לא לאהוב מישהו. הכוונה ב"לא לאהוב מישהו" לא קשורה ללהיות לבד, זה קשור יותר למושא פנטזיות. הגברבר החביב וההורס הזה שרואים בקצה של הדשא בהפסקה ולא מעזים ללכת להגיד שלום, חלילה! הוא קדוש. לעיניים בלבד. אה, ויש גם את ראש מועצת התלמידים שנוטף ביטחון עצמי וחיוכים מלאי משמעות. אה, אח"כ הוא תמיד מתגלה כמניאק האולטימטיבי. ככה זה...
כמובן יש גם את המבוגר מדי, הצעיר מדי, היפה מדי והטיפש מדי. המבחר עוד רחב!
אח"כ נמאס לי להינעל על אנשים לא מוכרים והלכתי על היותר קרוב: מישהו מהכתה. כמובן, זה היה מישהו הורסססס לגמרי וכמובן - נטול כל קשר אליי. שוב חוזר על עצמו התסריט, רק שעכשיו זה לא הגברבר החביב מהקצה של הדשא. עכשיו זה הגברבר החביב מהקצה של הכתה!
הציונים שלי לא היו בשמיים, מן הסתם.
וא-ז...
אז הגענו לטופ שבטופ. הבא בתור היה שילוב של כולם. רק שאליו איכשהו התקרבתי קודם ורק אז החלטתי שאני רוצה אותו. אושר ועושר ומיליון ילדים? לא ממש. התקרבנו מדי ואי אפשר להגיד לו את זה. עכשיו זה לא הגברבר מהקצה של הדשא או מהקצה של הכתה. לא ולא. עכשיו זה הגברבר שמסתכל לי בעיניים ובאמת יודע שאני קיימת!
~אנחה מעוררת רחמים. עצמיים בעיקר~
תמיד. תמיד תמיד רציתי דווקא את הדבר שהכי קשה לי להשיג.
וגם את מי שאיכשהו השגתי - מתברר שהוא לא הכי מציאה. מזכיר לי משפט שרץ לי ביומן בכתות ה'-ו'...
רגע, תנו לי להיזכר...הנה:
כל הרצוי לא מצוי
כל המצוי לא רצוי
מי שרצוי ומצוי -
נשוי.
אתם מוזמנים לצחוק עליי עכשיו, אני זוכרת משפטים מוזרים מכתה ו' (:
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
