ביום חמישי היה לי יומולדת. אכן, כבר שנתיים חלפו להן מאז שהופעתי אצל פנחס על השטיח לראשונה. מאז השטיח כבר מזמן איננו, וגם פנחס לא מה שהיה פעם, אבל אני עדיין כאן מהדס לי במרץ כה וכה.
פנחס ועליזה ערכו לי חגיגה מהודרת באמת. הם קנו מזון רב, קילפו, קצצו, תיבלו, ערבבו, בחשו, אידו ולעיתים אף טעמו. הם גם שמרו לי במיוחד עוגית שוקולד אחת ענקית מהעוגיות שוקולד הענקיות שהם הכינו בשבוע שעבר.
קצת לפני שמונה בערב פנחס קרא לי ואמר: "רחבאל, לך תתנקה ותתלבש, עוד מעט אוכלים". כשפנחס מצווה להתנקות ולהתלבש לכבוד האוכל, כולם מצייתים. לא בריא להסתבך איתו בענייני אוכל. לכן הודעתי לו שמיצמיצמיצ, והלכתי לשירותים להתנקות ולהתלבש.
כשחזרתי אחרי מספר דקות הסלון היה חשוך. "מיצמיצ?" קראתי בחשש, ופנחס ענה "הפתעה!" והדליק את האור! כמעט נפלתי על המקור מרוב הפתעה! חיכו שם, בכובעי יומולדת מהודרים, פנחס, עליזה, שלומית, אביבה המתעגלת ואפילו ד', האות הבדויה! "מזל טוב רחבאל!" הם קראו במקהלה, ומיד פצחו בשיר
היום יום הולדת
היום יום הולדת
היום יום הולדת לפינגווין
בכנפיים הך הך הך
וברגליים טח טח טח
מיצ מיצ מיצ, מיצ מיצ מיצ
מיצ מיצ מיצ, מיצ מיצ מיצ
מיצ מיצ מיצ, מיצ מיצ מיצ
אחת, שתיים, שלוש.
לא ידעתי מה לעשות מרוב הפתעה ואושר. התרוצצתי מאחד לשני בהתרגשות, חיבקתי אותם וחיפשתי בכיסים שלהם מתנות. ואז פנחס אמר "ועכשיו – כולם לשולחן, הארוחה מוגשת". וניגשנו כולנו לשולחן, כשאני עדיין מתנשף מהתרגשות.
הארוחה עברה בנעימים, כשלפתע צילצל הטלפון. עליזה ענתה ואמרה לי "זה בשבילך". בצד השני היתה קטי, שאיחלה לי יומולדת שמח, ואמרה שרעואל לא יכול להגיע כי יש לו מיחוש, אבל אני מוזמן למסיבת יום ההולדת שלו כמובן.
זו היתה מסיבת יומולדת מעולה, עם חברים רבים, אוכל טעים ומתנות משמחות. אני מאחל לכולם בשנה הקרובה גם מסיבות יומולדת כאלה. אם תזמינו אותי אולי אבוא לשיר איתכם שירי יומולדת ולעזור לחלק שקיות בסוף. אני כבר מתכונן ליום ההולדת של רעואל, ומכין נאום כדי ללמד אותו את הלכות העולם.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
