אני קצת חלוד בכתיבה, והטקסט לא זורם החוצה כמו שאני מתכנן אותו לפני זה. תסלחו לי, אני מקווה לחזור לעצמי בקרוב.
אני שורף יותר מדי זמן בשבועות האחרונים, ואני שונא את זה. למרות שאני לא מסוגל לסבול את המחשבה של ללכת לישון אחרי שדבר בעל משמעות לא קרה באותו יום, זה קורה לי יותר מדי. זאת בעיה עם חופשות כאלו, בעיקר חופשות ארוכות ולא מתוכננות בכלל, שנופלות עלי ככה בלי שום אזהרה מספיקה ופשוט מסרבות להתקפל. כמות הזמן שבזבזתי במהלך השביתה האחרונה היא קטסטרופלית. בשיא הרצינות, אני פשוט שונא את זה.
הבעיה האמיתית מבחינתי היא שאני פשוט לא מצליח להבין לאיפה יכול היה להיעלם כל הזמן הזה. ברור שהMUN לקח זמן, טלוויזיה, אולי גם ספרים, גיטרה, דיסקים, מחשב, חברים. אבל כמה זמן זה כבר יכול היה לקחת? זה לא שניגנתי מספיק, או נפגשתי עם חברים הרבה מעבר למה שאני נפגש בימים רגילים. גם לא קראתי כל כך הרבה, ובטח שלא בילתי המון זמן מול מסכים, או בהאזנה למוזיקה. אז לאיפה נעלם החודש האחרון? אכישהו, אני לא זוכר רגע אחד שפשוט ישבתי ובהיתי בקיר וחיכיתי שהזמן יעבור. אני לא כזה.
הפעולה היחידה שעשיתי באמת הרבה בשבועות האחרונים היה לחשוב. על הכל. לנתח באופן דקדקני את כל המציאות שבתוכי וסביבי. לתכנן תוכניות גדולות, כמו שעשיתי מאז ומתמיד, ולהגשים רק חלק קטן מהן. זה בעצם הטיעון היחידי שיש לי נגד כל הזמן ששרפתי - שהצלחתי להתחיל לשנות את המבט הפנימי שלי על העולם. ואני חושב שכבר יש תוצאות.
לפני כמה זמן שאל אותי אותי ואסילי מה המטרה שלי כרגע בחיים. עניתי תשובה כלשהי, אני כבר לא בטוח מה היא הייתה, ואז אמרתי שהמטרה שלי כרגע היא להפסיק לשקר לעצמי. כלומר, יותר לא להדחיק דברים או להתכחש לעובדות. להיות כן לחלוטין בתוכי, כדי להצליח להתמודד עם הבחוץ לגמרי.
יש עוד הרבה מאוד לשפר, אבל אני חושב שאני על הדרך הנכונה.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
