ביום שלישית שעבר, עם סיום הסרט ציפינו להתקרחנות רבת תעוזה אך בסופו של דבר, לאחר ייבושים רבים, נסעתי למיכאל באיזה 12 בלילה אחרי שהוא סוףסוף חזר מהסט וירד גשם((((: מעט. ישבנו במרפסת שלו איזה שעה ונסענו אליי ועד כה לקרחנה. ברור שהיה פאנן כרגיל, פור דה רקורד.

יום למחרת אני הייתי צכה לקום מוקדם לנסוע עם אמא לבנק בבנימינה וכך היה, רק שקיבלנו זין בעין והבנק בכלל היה סגור.

החלטנו להמשיך משם לקניון לממש את התלוש שקיבלתי בטיאןטי ומדדתי אלף דברים והכל היה מהמם, אז קניתי סריג שחור וחצאית חביבה וחזרתי הביתוש, כשמיכאל כבר נסע לו לנקות את הסט מעט.

לא זוכרת איך העברתי את היום אבל בערב תיכננתי לנסוע לערן עד שאני ואמאשלי רבנו עד כדי דם יזע וזכוכיות והיה שטן,ומיכאל התעורר משנת היופי שלו ובא אליי ברגל ועשה לי טוב על הנשמה וראינו איזה לתפוס את המזל או איך שלא קוראים לזה עם ג'וש הארטנט קיצר סרט אדיר ולא נרדמתי באמצע(!!).

ביום חמישית קמנו מאוחרית הלוי ומיכאל חזר הביתו ואני ראיתי שיקאגו, והזמן רץ..התארגנתי, נסעתי למיכאל, נסענו לרכבת ומשם הישר לתל אביבוש(: תפסנו מונית לבארבי וחיכינו להופען בעוד אלפי עוללים מסביבנו ישבו בדשא עם וודקה או לחילופין בריזר(!) חח איזה פאג שם ששם את הסווטשרט על הכתפיים כמו חנה לפידות אחז בבקבוק בודד של בריזר ומפיו יצאו דברים מושפלים אלו "אין על בריזר תאמינו לי! בריזר אחד ואנייייייייי..וואה וואה..נופל". ערן יכול להרגיש נאה עם עצמו עתה.

אניווי נכנסנו לשבת בבארבי המגניב אש ושתינו בירו. לפני הדג נחש עלה איזו דוס מגניב שכרגע אנלא זוכרת איך קוראים לו ועשה להם חימום קל ומלבב נפש. אחריו כמובן עלו הדג נא ואמא אמא אמא אמא היה הכי כיף שיש!! כאילו מה.זאת.ההופעה.הזאת!? היו ביצועים כל כך טוביםםם להכל מעט אין, היה פשוט שווה ומגניב אש. והסולן של פאנקנשטיין עלה לעשות איתם את "חליפות" ומיכאל גמר בתחתון מאושר. כולו היה מגניב עם אפרו עצום ושמלה של שושנה דאמרי ותכשיטים.

אחרי ההופעה השווה רצח הלכנו ברגל!לרוטשילד, מהלכים בפלורנטין בין כל ה"סמים וזונות!!!!" אבל תכלס לא היה מייאש כלל. החלטנו ללכת למוזס. אני הייתי רעבה אש ומיכאל לא כל כך.

לא עברו 20 שניות מההזמנה והמנות נחתו עלינו [אבל שמו אלף קטשופ פלפלים שטן חריף אז לא היה מענג]. אני כמובן אכלתי רק חצי ומיכאל הבריק את הצלחת.

משם הלכנו לנחלת בנימין,בעוד מיכאל אומר כמה ההמבורגר דווקא יושב לו בקלילות,לפאב המנזר החינני. הוא הזמין חצי ליטר ואני הזמנתי שליש [שלא שתיתי ממנו ולו שלוק אחדבסופו של דבר מרוב שהייתי מפוצצת]. טובוש, יושבים, הכל מגניב..ואז בסביבות שלוש ומשו החלטנו לתפוס מונית לרכבת מרכז. הלכנו שנייה ברגל ולפתע מיכאל הרגיש צורך להתיישב על ספסל,כי הייתה לו בחילה. אמרתי למסכן "אתה בסדר? אתה צריך להקיא?" הוא אמר "לא לא, אני רק צריך לנשום קצת ונלך(:"

לא עוברות 10 שניות והוא מסתכל אחורה לאתר מקום ולוודא שאין הומלסים מאחריו, והוא הולך כמה צעדים ומוציא מגופו השדוף זרנוקקקקקקקקקקקקקקק של קיא במהירות של 200 קמ"ש ומסתובב. אני כזה במבט מבועת ודואג "אתה בסדר??"והוא משיב לי בחיוך רחב "כן, בטח! מרגיש הרבה יותר טוב". אמא אמא אמא אמא כמה זה היה מצחיק אלוהים. אני עדיין נזכרת בזה מפה לשם ונקרעת.

קיצר קניתי לו מים ועצרנו מונית תוך שנייה, עם נהג מונית חביב לאללה והגענו לרכבת. לא עבר הרבה זמן והחמודה הגיעה,וקרועים מעייפות עלינו עליה ונרדמנו וכמעט ירדנו בנתניה אך בסופו של דבר הגענו לחדרה, באפס מעלות, מתה מעייפות נהגתי לבית של מיכאל שם התלבשתי באלף שכבות וישנו מאושרים ומותשים. אין ספק שזאת הייתה אחלה דרך לחגוג 4 חודשין(:

שיום למחרת לא נורא המון ים שתיים זוכרת מה היה אבל נראלי חזרתי הביתה, התארגנתי ונסעתי בצהריים עם אבא לקפה קפה בחדרה.אכלתי סלט טעים רצח והיה חמוד.

חזרתי הביתו ודי מוקדם, בסביבות תשע, אמא הסיעה אותי לפות. ישבנו שם במעגל אני,יריב,דניאל הסחלה כפרה עליו!!!שחזר סוףסוף,פות,אסף,אביב ועדן ואלפיייי חברים ערסים של האח האפס של פות- פות2. קיצר הייתה אווירה מוזרה מעט אבל בקטנה. אני ודנדי ראינו קליפים ביוטיוב של גוסטה,ויותר מאוחר כולם התחילו להגיע. ומעט יותר מאוחר- התחלנו לשתות.

מעט? ממש ממש ממש לא! שתיתי 2 בירות וחצי בלי למצמץ ובמצטבר 2 כוסות ארוכות של וודקה (!!!!) שזה ווווווואי אאוט אוף מיי לימיט! ממש ממש ממש לחצות את הקו האדום של כרמל. אניהוו לא נורא עמדתי על הרגליים ולא יכולתי נורא להחזיק את הראש שלי ונפלתי על אנשים ומסתבר שגם נפלתי על הרצפה פעמים רבות לדבריי עדים, אבל היה כל כך כיף ורקדנו והתקרחנו אצלו בסלון והיה מצחיק רצח ופנשוט כיף. אך קצת לפני שתיים התחלתי להרגיש רע, ומיציתי את הסטלה אבל היא לא מיצתה אותי. מסתבר שישבתי במטבח של פות  עם מיכאל ועם קרח עם הבטן(?!) ושתיתי תה, ואז האח המציק שלו גירש אותנו החוצה ואת כולם. וגם מהחוצה הוא גירש אותנו ברוב חוצפתו מאוחר יותר. כולם הסתובבו בחוץ והקיאו בכל פינה את נישמתם ואני עוד שמחתי שאני לא מקיאה.

חזרנו עם אמא של עלי, שבישרה לנו שרק מהריח שהכנסנו לה לאוטו היא משתכרת, ואני ומיכאל הלכנו אליי בעוד אמאשלי התקרחנה לה במסיבה.

החלפתי בגדים שתיתי תה ומים וקרח ולימון והרגשתי הרבה יותר טוב.

עלינו למעלה לישון אבל בדרך קרו עוד כמה דברים ובסיומם עם פאוזה קלה רצתי לשירותים והקאתי את נשמתייייייייייייי.

אמאשלי כבר חזרה הביתה ומיכאל נרדם לו כמו חמור והיא באינסטינקטים אש עלתה עוד לפני שיצא הזרנוק מפי הקט ודאגה לי ונתנה לי כדור ושטויות וישבה איתי וסיפרה לי על מעלילה עד שהרגשתי יותר טוב ועליתי לישון. אבל אמאלה איזה שטןןןןןןןןןן רציתי למות. ועוד הקאתי על החולצה המהממת של מיכאל, שלבשתי.

בבוקר כבר הוא קיבל אותה נקייה וריחנית מהמייבש והלך לצילומים בדמוקרטי.

אני קמתי עם האנג אובר של החיים ועם זאת ב12 כזה נענתי להצעתו הספונטנית של אליאור [שמסתבר שבכלל הוצעה במסיבה],דפקתי מקלחת ונסעתי עם אמא לביתו לאכול חמין בסוכה עם אמאשלו ואבאשלו ואחיו היקרים. היה ממממש טעים וכיף

ואווירה טובה ובלה בלה בלה. נהנתי(: ישבנו שם פשוט שעות בסוכה וחזרנו הביתה סביבות חמש. לא כעבור הרבה זמן שאני ועלוש באו אליי וישבנו שנים ודיברנו והן עבדו על חיילות מהמירס שזאת המ"מ שלהן ובלה בלה בלה[הומור צבא], ועזרו לי לארוז לאילת(: אחרי שהן הלכו בדיוק מיכאל בא ולמרות שחשבנו עוד לפגוש אנשים וכאלה מרחתי אותו לגמרי כי הייתי גמורה מעייפות ונרדמנו וזאת הייתה שינה הזויה ובלתי מתוכננת וכל פעם קמנו באמצע הלילה כזה וואט דה פאק.

בשש וחצי קמתי, אירגנתי את שארית דבריי ואת חיי, אמרתי ביוש למיכה ונסענו לתחנה המרכזית אני מוריה ואמא במונית.

הגענו וחיכינו שם שנים לאוטובוס, שסוף סוף הגיעה והקפיאאאא לי את השחלות. אמאלה כמה קפאתי..התעטפתי במעיל המזערי שלי ונראתי כמו איש שלג. אני ומוריה כל הדרך לאילת עשינו תרגילי אקרובטיקה בנסיון למצוא תנוחה נוחה לשינה.

כל פעם אמרנו שנתחלף מי תשב ליד החלון ואמרתי לה "בדימונה, בדימונה" ומאז רוב הנסיעה אמרנו שטויות שקשורות לזה בהקשר שכאילו כשנגיע לדימונה הכל יהיה טוב חח. בדיחות של עייפות. ובכלל היה תפוס לי הלשון וכאב לי ומוריה צחקה עליי כל הזמן וכל מה שיכולתי לאכול זה משקה  יוגורט ארור.

איכשהו ישנתי איזה שעתיים בסה"כ וסיפורים על אילת בפוסט הבא. אוש. ביוש. (: