יום חמישית אכן קמתי לי יחסית מאוחר ונסעתי לתל השומר. קניתי בדרך עגילית והיום נראה מזהיר מעט.

עד שהגעתי לתל השומר.

הייתי אמורה ללכת לכנס באיזה מבנה שממקום די קרוב לאיפה שנכנסתי..אבל את זה גיליתי בדיעבד.

כמה בדיעבד?

יותר מידי בדיעבד.

בדיעבד שהלכתי 50 דקות ברגל, מזיעה את חיי במדי פוליאסטר טהור ומצמיחה עיגולי גלית שלא יביישו את המקור עצמו,

שואלת כל בנאדם שעובר הוראות דרך וכל אחד יותר סתום מהשני ולא מבין היכן הוא נמצא. זה היה פשוט מייאש.. כל כך מיאיש לשאול אלפי אנשים איפה שער מסוים בבסיס, שער שלכת המזדיין, ואיש אינו יודע.  זו חידה ותשובה לי אין מעט.

עד שהגעתי ליישות מסוימת שהושיעה אותי עם הבנה מינימלית, ולמרות שזה היה קצה אור המנהרה- זה עדיין היה סתם כי הוראות הדרך היו- אוקיי, טעית, לכי את כל מה שהלכת בחזרה.

על סף דמעות הלכתי, שוב שואלת אנשים אך בייאוש גלוי לחלוטין..וכעבור מאה שנה,כמו ללכת במדבר דומם כזה שעות ולחזות בתגלית אלוהית, ראיתי את סהר- מישי שהייתה איתי בקורס וייעודה היה זהה לשלי- להיות באטל וללכת לאותו כנס מדובר.

צעקתי מרחוק "סהררררררר!!!!!!!הו סהר!!! אני אוהבת אותך כל כך!!!!!!!!!" בקול שבור וחיבקתי אותו, מיוזעת ודוחה,

כעומדת להשתחוות ונשק את כפות רגליה הזחיחות.

עלינו למעלה, לחדר ממוזג עם אלפי פפסי ועוגיות תמרים טעימות והחל לו זיון השכל. 4 שעות של לשבת על התחת, ולשמוע משהו שבעיניי היה די בלהה בלהה בלהה מתי יוצאים מפה ואיך אני מקרבת את העוגיות אליי יותר.

בסה"כ לא היה נורא..סתם קצת חופר. אבל במובן מסוים גם מרענן.

יצאנו משם בחמש ומשו והתחלתי במסע חזרה לתל אביב [משהו שחשבתי שייקח איזה 20 דקות ולמעשה לקח איזה שעתיים חח] ורק באיזה שבע הגעתי לדירתו המושלמת של מיכה.

הועלה הרעיון לצאת לאנשהו להתקרחן ולצאת לאכול, אך לבסוף- כמה צפוי- נשארנו בדירה והזמנו פיצה מבטא פיצה המהוללת של מיכאל- חצי בטטה בצל סגול וחצי פפרוני פטריות. היה כל כך כל כך כל כך טעים. אכלתי 2 משולמים והתפוצצתי, ואז שבקנו ואז חזרנו לאכול וחיממנו ת'פיצה בתנור חימום חח [גאונות] ושמענו גראונדיישן כרגיל ושבקנו ונרדמנו ואז תומיליו העיר אותנו ב1 ואז הוא הלך אבל נרדמתי לפני. ואז קמנו, יותר נכון קמתי, ב3 בלילה ואז קמנו וזה היה חביב וחזרנו לישון ב4 וחצי.

ביום שישי תפסתי רכבת יחסית ממש מוקדם, ומיכאל יצא לעבוד ממממש מוקדם בבוקר.

הגעתי הביתו, התקלחתי וזה ויותר מאוחר אבא ואור אספו אותי ונסענו לגרניטה. סתם ישבנו כזה והם דיברו על דברים משעממים אבל דיברו[O:]וכזה..סתם הזמנתי סלט ולא אכלתי ממנו כלום.

חזרתי הביתו, הכנתי ברכה מהממת לשאני ילדת היומולדת וואחר"הצ עלוש באה אליי כפרה עליה והתגעגעתי אליה מיליון ודיברנו שעות ואז גם הסחלה בא כמה אהבה, ופרק את ליבו אודות איך היה בכל שנה משנות התיכון ואילו חוויות עבר חח פסיכולוגיה במרפסת מעט. היה ממש חמוד ומיכאל בא רק לקראת שבע כשהוא חזר מתל אביב

במונית שירות עגומה, וכל הזמן אני מנג'סת לעלי שנכין עוגה ליומולדת של שאני והיא מתחמקת, עד שבסוף אני הלכתי למטבח והתקנתי עוגה אלוהית בכמה דקות. עלי וסחלה הלכו ונשארתי עם מיכה והזמן טס וכבר עומרי בא אלינו והייתי צכה להתארגן בדקה וחצי ועפנו.

אספנו את יריבה ((((: שלא יצא רקוב ובא, ואחר כך את עלי, שהביאה לי עוגת שוקולד עם אגסים למטה שאמאשלה הכינה כי הייתי בדודה לעוגה.

[מפאת העובדה שהתוודעתי לכך שהעוגה שלי כבר לא תאכל כי שאני המסכנונה הרגישה ממש רע כל היום ובסוף החליטה לא לבוא!:( ובכלל לכבודה ייזמנו את כל עניין הבוא נלך לא משנה מה להופעה של התפוחים בסיטיהול. התבאסתי בשבילה:(] קיצר הנסיעה הייתה מממש מצחיקה. שמענו שירים מהפלא של עלוש..רקובים כזה כמו וואן לאב והההההזמן עושהההה את שלוווווווו[בקול יחיאל ושוורץ כמובן] ושירים טובים יותר כמו בלקן.

בכל אופן, בזכות הסבריה המדויקים של איילת הגענו טיק טק לסיטיהול והגענו דווקא ממש בטיימינג נכון..כמה דקות לפני שההופעה התחילה.

פגשנו את מייק,דובו ואלון ובעיקר מיהרנו אני ועלושקה לפגוש את הבר. אז התחלנו לשתות. והכל היה יפה.

ההופעה הייתה בת בת בת בת זונה אמאלה איזו סאטלה. השתכרנו למוות,ובהסכם שקט..סתם-רועם, שלי של עלי ושל יריבה גם היינו מחוקים מהצורה והתקרחנתי כל כך והיה כזה טוב מיי גאד.

אחר כך ניסנו להתקרחן עוד קצת.. אבל די לשווא כי כל הרחבות היו די רקובות אז החלטנו לצאת אל הקור, ולבצע את זממנו בסוגוד כזה.

ישבנו כולנו לטחון המון שוקולד וקולה ונכנסתי להתקף צחוק וציוצים שעות עם מייק ואלון ונסענו בסביבות 4 כזה..בנסיעה נרדמתי על חיי, ובכלל

תכננו לנסוע להמשיך להתקרחן אצל עלי אבל מסתבר שהתוכנית נפסלה בשיאה כשהגענו לבית של עלי והבנו שאנחנו למעשה גופות מרוחות.

אני ומיכה חזרנו אליי, לא זוכרת הרבה אבל מתישהו אחר כך הלכנו לישון.והיה כיפוש.

בשבת קמנו ב12 כזה והיה ווייבוש טובוש וקמתי שמחה כזה. אחר כך מיכאל הלך למחנ"ש ואני קבעתי להיפגש עם אליאור אבל לפתע הייתי גופה וגם עלי לא שיתפה המון פעולה וממש רציתי לראות אותה אבל מסכנה גם היא קמה גופה.

בצהריים מיכאל חזר ובאתי אליו והיה כזה פאנןןןן לבד במרפסת שלו והיה מזג אוויר שלמות ויפה כזה. הוא הכין לנו תה הזוי ומהמם עם מרווה וחלב וג'ינג'ר בתוך קנקן, שהתברר במהרה כהדבר הכי מצחיק שראיתי בחיים. פשוט קנקן יפה כזה ירוק בצורת דרקות או משהו שכאילו התה יוצא לו מהפה..עכשיו יש לו פרצוף הזוי כזה, ואיכשהו מיכאל הגיע לזה שהדרקון בעצם מקיא והחל בהדגמות. כזה עשה כאילו הדרקון לא מפסיק להקיא..בהפסקות כזה, לתוך כוס מזערית.ואז שוכב הצידה כזה ואז קם כזה הוו נוווו וחוזר להקיא חחחחחח ואמאלה זה היה כל כך מצחיק. זה היה כל כך מצחיק שכזה..מצחיק שאי אפשר להכיל ופשוט מצייצים את הטחול החוצה כזה ההההההההההההההההההההההההההה פשוט שעות ביקשתי ממנו לעשות את זה ושילשלתי מצחוק.

אחר כך סתם העברנו את הזמנוש בביתו היקר בכיף ובזדון ובערב חזרנו אליי. נראה לי רצינו לראות סרט אבל לא יצא, ואור בא אליי וישבנו איזה שעה ואז הוא הלך ב11 ומשהו ויותר מאוחר הלכנו לישון ובבוקר כמובן קמתי כגופה, ואיכשהו העברתי את היום והלכתי לישון מוקדם.

ביום שני היה משביז ממש כמובן..וגם ירד מלא גשם. היה יום ממש ממש זין..הייתה לי תורנות מטבח וזה היה מזעזע וכל כך כל כך קשה..כמו קייטרינג שטני במיוחד בלי דקה מנוחה במשך איזה 6 שעות ואפילו לא משלמים לך.רציתי לנעוץ בעצמי מזלג..והבנות היה מגעילות והמפקד צעק עליי ובסוף כשסיימתי שם והרגשתי רע ורק רציתי לחזור הביתה הוא דרש ממני להביא לו קודם איזה דו"ח מזדיין שבכלל לא הבנתי איך עושים ודרש ישיבה ממושכת מול המחשב והסברים מדניאל, שבואו אחריי שבכיתי לה בדמעות תנין על הרצפה ליד המשרד.

אבל בסוף הגשתי לו את החרא הזה, יצאתי,באוטובוס אופיר שעשע אותי מעט ושיחקתי לו בפלאפון, באתי הביתה, טיפה יותר מאוחר מיכאל בא.

החלטנו איזו ארוחה להתקין לכבוד ה8 חודשים המהממים שלנו ונסענו לסופר. קנינו כמה דברים וחזרנו אליי במרץ להתקין ת'ארוחה.

אז למעשה הכנו פסטה שחורה עם קלמרי ברוטב שמנת,יין לבן ושום וחמאה, סלט חסה אמריקאית עם תפוזים ואגוזי קשיו [וגם עשיתי קשיו בקרמל לנשנש כזה בזמן..שיצא פשוט הההההההה יאמי] וטאם טאם טאםםםם לקינוח [וכל הקרדיט למיכאל] תותים עם שוקולד לבן כמעט קפוא כזה,

שטובלים בקצפת עם פודינג וניל. -ריר- אז אמאלהההההההההההההההההההההההה היה הכיי פאקינג טעים בעולם!! הפסטה יצאה פשוט מושלמת אמא כל כך טובה וגם הסלט היה טעים. פשוט אוכל טוב. ושתינו מיליון יין אדום ועברנו לחדרי היקר להמשיך לפרק את הבקבוק והדלקנו מלא נרות מלא ועישנו ושמענו גראונדיישן והיה ממש ["טנה נה נה נהההאייביןריליי טריייהיהיהיהיי בייבייי" נו הצלצול של ספי]והיה כזה מושלם.

בעצם..לא ידעתי מה זה מושלם עד שהחלטנו לחזור למטבח ולהכין את הקינוח ופשוט אכלנו את זה וגמרנו. אין אין. העניין חוסל לאט ובעונג וכאילו כל ביס..כל תות חדש היינו בהלם כזה זה טעים. הדבר הכי טעים שהכנתי באמא.

חזרנו לחדר. וביי.

קמתי כל כך גופה עד שלא הלכתי לבסיס פשוט.התקשרתי להודיע שאני חולה מתה וביי.המשכנו לישון שנים עד 12 ואמאלה אני ממש לא זוכרת את היום הזה. נראה לי הלכנו למיכאל...כןן נכון,הלכנו אליו וקודם אספנו את נעמי מהדמוקרטי והוא אמר לי שהוא עובד בסופש וכעסתי מאוד וחזרנו אליו ורבנו שעה בחוץ. אבל זה לא היה ממש ריב. זה היה דיבור לא ברור ומטריף ומייאש אבל בסדר..ובכיתי. והוא חיבק אותי. ואז הרגשתי טוב וסתם הכל יצא. נכנסנו אליו הביתה ואמא שלו הכינה חמין ממש ממש טעים למרות שחשבתי שאנלא אוהבת חמין אבל תקעתי לגמרי. ואז אור בא ושוב שתינו יחדיו את אותו התה והפעם גם אור התוודע לעניין וגם הוא שילשל מרוב צחוק ואני פשוט חושבת שזה הדבר הכי מצחיק בעולם בעצם.

ב4 כזה חזרתי הביתה, מיכאל ואור הלכנו לדמוקרטי לנגן ומיכאל שב אליי בסביבות 6 כזה, תקע מעט אוכל והכנתי לו לקינוח בממש ממש אילתור כזה בננות בקרמל עם חתיכת עוגת שוקולד מושלמת שנשארה ופודינג וניל בתור רוטב וזה היה כל כך יפה ומושלם על הצלחת עם אבקת סוכר כזה אין אני סוגדת לעצמי. זה היה ממש טעים והחיים יפים והלכנו לחדר,הדלקנו את הנורות מתאילנד ואלפי נרות וראינו דה דורז. היה ממש כיף לראות את זה ת'אמת..למרות שראיתי את זה מאה פעם. אחלה סרט.

עוד לילה מושלמית בנופה.

ברביעי עמית הקצינה באה אלינו ודיברתי איתה ובכיתי לה שעות על כמה שרע לי והיא כאילו כזה..ניסתה לעודד אותי, ואמרה שאני אחזיק עוד קצת.

זה היה יום ממש ארוך עם איזה סיפור מטורף של חייל שלי שאבא שלו הותקף ברוסיה ושוכב בקומה בביה"ח והוא צריך לטוס אליו.

חזרתי הביתה יחסית מאוחר, עם אופיר..שקיבל אריזת שי מטורפת מהצבא וזרק עליי מלא טעמי קטנים והביא לי שוקולד.

התקלחתי ואירגנתי תיק אלף שנה והלכתי לישון די מאוחר.חח כאילו מה מאוחר..עשר וחצי כזה.

ביום חמישי הוא אסף אותי עם המכונית שלו אבל איחר באיזה 20 דקות וככה גם איחרנו למסדר מג"ד באיזה 10 דקות /: בוקר דפוק ומלא רוח.

וגם אותו האבא של החייל נפטר בלילה והיינו צריכים לעשות לו הטסת חירום וזה סיפור מזעזע/: אבל כולי בלי אנרגיה בלי כלום..מזל שעמית הייתה שם וסידרה את הכל. בצהריים התברר ששירן התקבלה להדרכה ויוצאת..עוזבת את הבסיס פשוט ביום ראשון ואנחנו נשארות בשוק. ועם מיליון עבודה.מוזר.

בחמש אופיר אסף אותי הביתה ובשש הגעתי כזה, אירגנתי דברים אחרונים, ישבתי עם אמא מעט וזזתי לרכבת לתל אביב למיכה!

ואת שאר מעלליי הסופש אפרט כבר בפוסט אחר.

מדווחת מהבית של סבאשלי[יפורט בהמשך..] ביוששש