|
 כינוי:
בת: 35
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
מרץ 2010
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| | 1 | 2 | 3 | 4 | 5 | 6 | | 7 | 8 | 9 | 10 | 11 | 12 | 13 | | 14 | 15 | 16 | 17 | 18 | 19 | 20 | | 21 | 22 | 23 | 24 | 25 | 26 | 27 | | 28 | 29 | 30 | 31 | | | |
הבלוג חבר בטבעות: הוסף מסר | 3/2010
וזה מוזר...
אני מוצאת את עצמי בורחת לעבר, נוסטלגיות.. פתאום דברים חוזרים ואני מסתכלת עליהם עכשיו ורואה כמה לא הערכתי.. יש דברים שנשארים איתך תמיד. תמיד. וגם אנשים.. יש אנשים שהולכים וחוזרים, יש אנשים שלא חוזרים. יש אנשים שלא הולכים.. לפעמים כשרע לאנשים הם מתעוורים. רואים שחור.. זה כמו מסך כזה, כמו קיר שחוסם את שדה הראייה.. אבל בעצם, שום דבר לא אבוד. יש אנשים בחוץ, שאכפת להם.. יש מה להעריך, אז כדאי לצאת מהקופסה. יש תקווה.. תמיד. מי שהולך ונעלם, יבוא אחר במקומו והפאזל יושלם. הכי חשוב תמיד להיות שלם בזכות מה שאתה.. ולא לתת לשום דבר לקלקל את זה. להוריד מהערך של עצמך... להתפשר איפה שלא צריך, זה להפסיד. ושום דבר לא ישנה את זה. ברגע שמבינים את זה, כואב פחות למחוק את העתיד עם אנשים שגורמים לכם להרגיש פחות.. להרגיש כמו כלום. העבר, תמיד ישאר.. תמיד יכאב. אבל ישאר רק זכרון עמום עם הזמן. מהכאב שלי החכמתי, אני אעבור את זה כמו גדולה. הגיע הזמן לשנות.. משהו בי כועס ורוצה להתפרץ החוצה.. כי התמהמהתי זמן רב מידיי. בכל החלטה שאי פעם הייתי צריכה לעשות.. חוסר החלטיות זה מכה. כן, לא.. שחור, לבן. מעכשיו אני הולכת על הדבר הראשון שעולה לי בראש.. אם אני אחכה כל כך הרבה זמן הכל ידעך ויעלם לי מול העיניים. אני מתכוונת להיות החלטית יותר, גם אם זה יעלה לי. עד שאלמד להתמהמה פחות. זה פשוט מאכזב.. יש לי אופי. אני לא ריקה מתוכן. יש לי תמיד הרבה מה להגיד.. אבל אני שומרת הכל, משחררת במנות קטנות.. אף אחד לא יודע, אף אחד לא מכיר. לפעמים מרגיש כאילו רק אני יודעת.. מי אני בעצם. וכשאבודים, זה חבל.. כי אף אחד לא יכול להזכיר לי. חוץ מהחברות הכי קרובות.. אבל לפעמים, גם זה לא מספיק. רק אני יכולה להוציא את עצמי מהבלאגן. ולהיפתח לעולם זה דבר שקשה לי לעשות... לאט לאט. בונה את עצמי מחדש. חזקה יותר.. כל קיר שבניתי, בניתי עם שער.. כדי שלא ישבר. חכמה יותר.. אני ממשיכה הלאה. הולכת, רצה.. ומי שרוצה ידביק את הקצב שלי. כי לא, אני לא מחכה לאף אחד.. אני לומדת מטעויות. תוותרו ותקריבו.. ידרכו עליכם ויגרמו לכם להרגיש כמו כלום. בעולם הזה צריך ללמוד להיות אגואיסטים.. לפחות קצת. לפחות בנתיים. עד שלומדים להתמודד בצורה טובה יותר. לפעמים מתפשרים, לפעמים לומדים לוותר.. אבל לא תמיד. ועשיתי את זה מספיק. משאירה מאחורי שלוש נקודות.. הגיע הזמן להפסיק.
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
